מה אתם אומרים על הטקסט? מישהו מזדהה?

יש לנו כמה מצבי צבירה. היום אני הולכת לדבר על שניים, שחור - לבן, וצבעוני.
יש לנו ימים בהירים ומשמחים, וימים אפלים ועצובים.

היום, היה לי יום חצי חצי. היום התחיל מלא בשמש ובאור, אבל כשירד החושך המצב החשיך איתו. יש כאלה שיגידו שאלה הורמונים, או שזו סתם אשליה. אבל לא, אלה החיים. החיים הם ים, לפעמים הים שמשי עם נגיעה מחמיאה של תכלת, אך לפעמים הוא סוער ומפחיד.

היום שלי התחיל מושלם, ישנתי אצל חברה, הספקתי לבשל קצת, הלכתי לבת מצווה של ילדה מהממת, אבל אחר כך, נשבר לי הלב. אחר כך הרגשתי כל כך רע שבכיתי. אבל לא בכי סוחף כזה, עם קולות וטריקות דלת, אלא בכי שקט. בכי בחוץ, כשירד כבר האור והחברים חזרו הביתה. הבכי השקט לא מושך תשומת לב, אבל הוא הכי קשה. הוא בא כשנמאס, כשהכל פשוט יותר מידי, כאשר הים מאפיל ומחשיך. מישהו פגע בי. וזו לא הפעם הראשונה שהוא פגע בי.

אני יודעת שהוא לא שם לב, ושהוא גם לא יראה את הטקסט הזה. אתם מכירים את זה שיש מישהו שאתם אוהבים, אבל להיות איתו זה פשוט יותר מידי מסוכן? כאילו הוא מצית יער ירוק מושלם, עם פירות יער וסנאים סביב.

אבל פשוט קשה מידי לכעוס. כועסים בפנים, מאשימים חפי פשע, זה כל כך קשה. זה מתיש, מעציב ומכעיס.

כנראה רובכם לא קוראים עד פה, אבל זה לא ממש משנה. כשמישהו פוגע, באמת, רק צריך שהוא יבוא. שהוא יתנצל. שאולי הוא יחזיר את האור לים, או שאולי ישפוך מים על הגפרור לפני שהוא מצית את היער כולו.