5 תשובות
בחברה המודרנית, כשמשתמשים בביטוי "אהבה אפלטונית" הכוונה היא לאהבה עמוקה לא רומנטית, בייחוד במקרים שבהם מסתכל מהצד יכול לחשוב לעצמו שמדובר באהבה רומנטית.
דוגמה קלאסית, למשל, היא ידידות בין גבר ואישה הטרוסקסואליים.

זה אומנם השימוש של הצירוף הזה כביטוי, אך ההגדרה של אפלטון לנושא הייתה קצת אחרת.
אפלטון היה פילוסוף שעסק בהרבה מאוד נושאים. בין השאר, הוא החליט לנסות להגדיר סוג מאוד ספיציפי של אהבה- הוא דיבר על אהבה שאינה רומנטית, אך היא מאוד עמוקה.
כשהוא כתב על הסוג הזה של אהבה, הוא לא התכוון שזו אהבה שאין בה תשוקה מינית, אלא- שמנתבים בה את התשוקה המינית למימד הרוחני, ובכל נפתחות אופציה להנאות נעלות יותר ממין.

לאחר שהוא הגדיר את הסוג הזה של האהבה, היא נקראה על שמו.

אין דבר כזה "אהבה אריסטוקרטית" כי זה לא שיש אהבה על שם כל פילוסוף, זו הגדרה של אפלטון ולכן היא נקראה על שמו.




אגב, פאן פאקט ממש מצחיק לגבי "אהבה אפלטונית".

אפלטון מעולם לא עמד בהגדרות של עצמו לאהבה הנעלה הזו. הוא היה מזדיין עם כמעט כל התלמידים שלו, כמעט ללא יוצא מן הכלל.
במשך שנים חוקרים ניסו להתלבט ולהבין: האם הכוונה שלו הייתה שבאהבה אפלטונית יש מקום לסקס כדרך לבטא אהבה רוחנית?
הם התלבטו והתלבטו, עד שהם הגיעו למסקנה.

אין שום קשר בין השניים. אפלטון פשוט לא עמד בהגדרה שהוא הציב בעצמו.

על מנת להמנע מבלבול בין החוקרים, כמה חוקרים צרפתים תבעו את הביטויים האלו:
"אהבה אפלטונית"- אהבה חסרת כל קונוטציה מינית, על פי ההגדרות של אפלטון.
"אהבה בדרך אפלטון"- שם נרדף לארוס, האהבה המינית הרומנטית, התשוקתית.
הערה חשובה: גם אריסטו עסק באהבה, אבל פשוט לא קוראים לפילוסופיה שלו "אהבה אריסטוקרטית".
תודה לך על המחמאות, אני מאוד מעריכה את זה. זה מאוד נחמד מצדך.

זה באמת הדבר הכי טריקי לגבי האהבה האפלטונית- העובדה שהיא לא חסרת תשוקה.

הרעיון של אפלטון הוא שאדם יכול לנתב את התשוקה שלו למימד רוחני.
אם נחזור רגע לדוגמה שלנו מקודם, של גבר ואישה הטרוסקסואליים, כוונתו היא לא שאין בינהם תשוקה- כלומר, יכול מאוד להיות שהם נמשכים אחד אל השנייה, ואין בכך כל פסול. אבל, במקום לממש את התשוקה בצורה של יחסי מין, הם מחליטים להמנע מסקס ולקחת את האנרגיה הזו למקום אחר- לתחום הרוחני.

זו אנלוגיה שעזרה לי להבין את זה. תחשוב על משיכה מינית כעל איזושהי סוג של אנרגיה. זה לא שלאנשים הנמצאים במערכת יחסים אפלטונית אין אנרגיה, הם פשוט משתמשים בה במקום אחר.

מבחינת המשמעות של המקום הרוחני, הכוונה היא למשמעות פילוסופית.
כוונתו היא שזוג בני אדם יכולים לחקור את היקום שבתוכם או שסביבם יחדיו, אם הם ינצלו את האנרגיה שלהם לטובת המטרה הזו.
הכל בסדר, אין שום בעיה.

זה קצת מסובך להסביר באמת. אני מנסה לחשוב על הסבר מדויק יותר, אנלוגיה ברורה יותר.

הרעיון שאפלטון מנסה להעביר בחלק הזה הוא שכשאנשים נמשכים אחד אל השני, הם רוצים לממש את התשוקה שלהם.
מבחינתו, יש שתי דרך לממש תשוקה.
יש את הדרך הפיזית, כלומר- יחסי מין.
מהצד השני, ישנה הדרך הרוחנית.
כלומר, הם יכולים לקחת את התשוקה שלהם ולממש אותה לטובת הפילוסופיה: הם יכולים לדבר על הנפשות שלהם, הם יכולים לדבר על היקום והמשמעות של כל הדברים שבו.
תוך ניצול ה"אנרגיה" הזו, הם יכולים להגיע להנאות נעלות יותר מסקס- הם יכולים להגיע לסיפוק נפשי אמיתי, עמוק.
תראה, הוא לא דיבר פה על אהבה. הוא דיבר על משיכה מינית, ואלו שני דברים שונים בתכלית.

דבר שני, כן. אני חושבת שחיבור נפשי עמוק יכול להיות הרבה יותר נעים ומספק וממלא מהנאות פיזיות, גם במערכת יחסים זוגית.
תנסה רגע להפריד את שני הדברים האלו.
סקס ממש טוב עם אדם שאין לך שום רגש אליו, או חיבור נפשי עמוק עם אדם שמרגיש לך כאילו הוא החצי השני שלך, אבל בלי מגע מיני פיזי?
זה דבר סופר אינדיבידואלי, אגב.
לי באופן אישי חיבור יגרום יותר אושר וסיפוק.

מה דעתך?