3 תשובות
גם לי משעמעם אין מה לעשות ללמוד אי לשרוף תזמן
נסי לדבר עם מישהו, לפרוק, לצייר.
היי יקרה
נשמע שאת חווה לאחרונה תחושת ריקנות פנימית שאינה תלויה בהאם את נפגשת עם אנשים או לא.
נדמה שהבדידות היא בפנים, בתוכך... זה בטח כל כך מתסכל להיות מוקפת באנשים-פיזית או וירטואלית, אך להרגיש הכי לבד בעולם...
אם הבנתי נכון מדברייך, תחושת היותך זרה בעולם הייתה קיימת עוד קודם, אך היא נחוותה כפחות קשה, או אולי לא הורגשה כלל, כיוון שכאשר נפגשת עם אנשים כשהיה מותר, הם נתנו תחושה שאת מוחזקת, עטופה...
זה כנראה גרם למחשבות על בדידותך להידחק לפינה...
ואילו עכשיו, בעקבות הקורונה שכופה על כולם להיות מסוגרים ללא כל הבדל, המחשבות שנדחקו לפינה מתפרצות כרוח סערה אל תוך נפשך וסודקת אותה.
יתכן שכשכולם נאלצים כרגע להימנע מאינטרקציה אנושית, את חשה שאין עוד מי שיכול למנוע מן המחשבות והעצבות להגיע, וזה מגביר את תחושת הייאוש,
שאין עוד עוגן שאפשר להיאחז בו...
משערת יקרה כמה עייפה את מלהיות מנותקת מכולם וגם להרגיש זאת במלוא העוצמה.
ויחד עם זאת נראה כי מאסת בלהרגיש ככה, וקול קטן בוקע ממעמקיי הסבל, אולי מבקש הצלה.
רוצה לספר לך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר-סיוע והקשבה ברשת.
מזמינה אותך אלינו לאתר, בו יש צ'אט אנונימי ופרטי בו תוכלי לדבר עם מתנדב\ת שלנו על
מה שאת מרגישה, לקבל אוזן קשבת ואולי, המתנדבים שלנו יוכלו לעזור לך להקל מעט
על תחושת המחנק...
הצ'אט שלנו פועל בימים
א'-ה' 10:00-00:00
שישי 8:00-13:00
מוצ"ש 21:00-00:00.
בואי יקרה וננסה להיות יחד איתך ולהפיג מעט את הבדידות המעיקה...
שלך,
מתנדבת מסה"ר.