השיר שמתנגן עכשיו מזכיר לי אותך. מציף אותי בזכרונות שאני לא רוצה לזכור, אבל גם אף פעם לא רוצה לשכוח. נושא אותי אל אותו הערב בו הכל התחיל, הערב בו לבשת את המדים הירוקים שלך וחייכת החיוך הכובש שלך, כאילו הכל בסדר. הפעם האחרונה ששמעתי ממך הייתה כשעלית על האוטובוס ונכנסת לשדה הקרב. התקשרת אליי ואמרת שאתה אוהב אותי. קולך היה סדוק, כאילו אלה מילות פרידה. וכך היה. האטובוס שהיית אמור לחזור ממנו אליי, הסיע אותך היישר אל תוך גן עדן.
השיר ממשיך להתנגן, מילה רודפת מילה, המנגינה לא עוצרת. אני חושבת על עתידנו שנקטף בכדור ירייה ודמעות מציפות את עיניי. אבל אני יודעת שגם אם הייתה לך אפשרות לבחור, היית עושה את אותו הדבר. כזה אתה- תמיד מקריב את עצמך למען אחרים.