אתם חושבים שאנשים דכאוניים יכולים להעביר את זה הלאה?

אפשר לצאת מזה, שום דבר לא סופי .. יש מצב שאתה יכולה לבד או עם עזרה אבל אפשר לצאת מדיכאון

יש הרבה דיכאון כי בני נוער נמצאים במצבים מבלבלים בפעם הראשונה ולא יודעים איך להתמודד איתם כי לא לימדו אותם את זה מגיל צעיר

זה לא קשור למוזיקה תמיד הייתה מוזיקה עצובה ובכל זאת יש עלייה בדיכאון בקרב בני נוער במשך השנים
(בסופו של דבר זה עובר)

שואל השאלה:
קודם כל רוב האנשים עם דיכאון בסוף חוזרים למקום הנורא הזה היציאה זה רק זמני גם מניסיון

שואל השאלה:
דבר שני הכוונה שלי הייתה שxxxtetacion תמיד דיבר על הדיכאון שלו כדבר טבעי והוא תמיד היה שר על דיכאון בגלוי וגרם לאנשים לחשוב שדיכאון זה בסדר ולגיטימי ואז אני חושב שקורה מצב שכל אדם שני מאבחן את עצמו בדיכאון ונותן לעצמו להיכנס לדיכאונות, ואז הוא נתן לזה "לגיטימיות" (לדיכאון)

יש בזה משהו
אנשים גם סוג של "נהנים" מהרחים העצמיים האלה זה גורם להם להרגיש טוב יותר ובגלל זה קשה לצאת מזה

שואל השאלה:
זו הייתה הכוונה שלי, הרבה יותר קל לאנשים לומר אני בדיכאון, להתמסכן, ולרחם על עצמם במקום ללכת ולפתור את הבעיות שלהם..
עכשיו יש דבר כזה דיכאון אמיתי שאני יודע את זה כי כבר הייתי שם אבל אני באמת חושב שיש כאלו שממציאים דיכאון בדיוק כמו שממציאים מחלה, ואז הם סתם אומרים לעצמם את זה כדי להצדיק דברים או משו כזה... אפילו אולי לצומי..

מסכים איתך לגמרי שיש מלא שמתמסכנים ומחפשים צומי
יש להם כל כך הרבה והם לא מעריכים

למה אתה מתכוון דיכאון?
סתכל על המצב היום

אצלי אישית זה כבר בפסיכיאטריה, הדיכאון אצלי בעיקר כתוצאה מהסכיזופרניה.
אחרי חודשיים שלא קמתי מהמיטה סוף סוף יצאתי מהבית ומשם זה חזר לסמים וליותר קשים מפעם. אחרי שנה של שימוש והתקפים הרווחה החליטו לסגור אותי במוסד נעול וזה רק המשיך להתדרדר, הסדר יום שם קפדני ובכללי אני שומרת על לוז אבל שם לא רציתי כלום ולא ראיתי טעם בשום דבר... חזרתי לפגיעות עצמיות, וניסיתי דרך להתמסטל שם והצלחתי. בסופם של 4 חודשים מטישים ואיפוס של עצמי חזרתי לבית כנגד כל הסיכויים, למשפחה ולחבר. אני הבן אדם הכי גאה והכי שמח, אבל עדיין יש את ההתקפים ותחושת הריקנות שסוררת בי.. חזרתי לשתות בצורה מופרזת על בסיס יום יומי, ולהמשיך להרעיב את עצמי כתוצאה מהדיכאון.
היום שלי מחולק לחצי כמו פיצול אישיות,
מאניה ודיפרסיה הפכו לבסטיות שלי.