משגע אותי איך כולם בבידוד

הם משתפרים הם מוצאים תחביבים עושים כושר מה לא, רק אני שוקע עמוק יותר בדיכאון שלי, אפילו את המינימום של להיכנס לשיעורים בזום ארבעים דקות ביום אני לא מסוגל לעשות ורק מלהסתכל על המעט עבודות שנתנו לנו אני מתמלא בייאוש, אני רק ישן ואוכל ומבזבז את הזמן במשחקים או בפלאפון או ביוטיוב והכי מצחיק זה שאני אפילו לא נהנה מהדברים האלו יותר זה נטו כדי להעביר את הזמן. אם אני מנסה לעשות כושר אני נשבר בהפסקה של הדקה בין תרגיל לתרגיל וצופה בעוד איזה סרטון מפגר ביוטיוב, אמא שלי לא דורשת ממני עזרה בבית ומבשלת בשבילי ואם לומר את האמת אם היא הייתה מבקשת עזרה כנראה הייתי מקשה עליה יותר כך שיותר קל לה לעשות את זה לבד.
תמיד רציתי ללמוד שפה תמיד רציתי ללמוד תכנות אבל אין לי בכלל מוטיבציה בשביל זה, אפס מוטיבציה לכל דבר את האמת אני ישן משעמום ולא ישן כשמצאתי משהו מעניין להעסיק את עצמי. פשוט משגע אותי איך שלאנשים יש מוטיבציה והם מצליחים לפעול ושיש להם תחביבים ואהבה לדברים שאני יכול רק לקנאות בהם בידיעה שאני לעולם לא אפעל עם כל כך אנרגיה לדבר מסוים גם עם החיים שלי היו תלויים בזה. ואל תגידו לי שזה רק בגלל הקורונה כי זה התחיל משנה שעברה וכל החופש הגדול הייתי ככה ובגלל שאני ביב אז בכלל הברזתי מכל הבית ספר גם כשהיה, ואת כל הזמן הזה ביזבזתי בבית, כמו אפס