יש לכם ניצולי שואה במשפחה? אם כן אתם יכולים לשתף את הסיפור שלם?:)

יש לי אבל זה ממש ארוך היא כתבה על זה ספר

יש לי, אמ סיפור ארוך, אבל אני יכולה לספר חלק

אמא של סבא שלי הייתה בת זוג של צרפתי גרמני שהיה קצין נאצי.
היא הייתה יהודיה, הבעל שלה, צרפתי עזב אותם לפני המלחמה, ולכן סבא שלי היה חצי חצי.
הם התגוררו בצרפת.
סבא שלי סיפר איך יום אחד הוא חזר הביתה מהליכה ברחוב אחרי שראה יהודי עם התליי, מוכה על ידי חבורה של ילדים צרפתים. היא חזר הביתה ואמר לאמא שלו "איזה מזל שאנחנו לא יהודים" (הוא לא ידע) אמא שלו הביטה בו רועדת עם דמעות וסיפרה לו שהוא יהודי.
זו הייתה הפעם הראשונה שהוא באמת חשב לעצמו על החינוך שהוא עבר, שזה מעין שטיפת מול בבית ספר על כך שיהודים הם נחותים..

אמא שלו כמה זמן אחרי נפרדה מהבן זוג שלה, אותו קצין. הוא היה מאוהב בה, והוא ידע שהיא יהודיה, לכן הוא החליט להסגיר אותה לגרמנים, להשתמש בזה בתור רגע הירואי בו יוכל להציל אותה והיא תתאהב בו ותרצה אותו.
וכך היה, הוא התקשר לכמה חברים שלו, הם הגיעו לרחוב דפקו בדלת (היא אמרה לסבא שלי להתחבא) ואמרו לה שהיא צריכה לבוא איתם בגלל שהיא יהודיה. הם עשו זאת ללא כוח, הם הרשו לה לארוז כמה דברים והם לא וחיפשו עוד מישהו בבית כי לא נאמר שיש לה קרובי משפחה.
אממה הבן זוג שלה ניסה גר בפריז, ואז היה גשר יחיד שאיפשר מעבר בין פריז לצרפת . זה היה בשלב של הקרב של הצבע האדום נגד הגרמנים, והגשר פוצץ וגם הזוג שלה לא יכל לעבור ולהציל אותה. אמא שלו נלקחה לרכבת ואיך היא מתה זה לא יודע..
סבא שלי נותר לבדו וכאשר הבן זוג שלה הבין את המעשה שעשה הוא החליט לדאוג לסבא שלי למשך כמה זמן עד שרגשות האשם יחלפו..
ומכאן זה כבר היסטוריה

וואו איזה סיפור יפה!

לסיפור כזה קצת קשה לקרוא יפה, אבל אני מבינה אצ הכוונה של המילה. אמ כן זה סיפור עוצמתי שלא נגמר פה, אונם זה כבר היה אחרי השואה, אבל חייו של סבא שלי התעצבו בגלל האירוע הזה בדרך כה טרגית מלאת תלאות ואירועים קשים.
הוא אדם חזק

שואל השאלה:
וואו איזה סיפור

חוץ מזה שכמו כל סיפור טוב יש אהבה וסוף שמחה, נכדים, משפחה אוהבת

הלוואי שידעתי הכל... :(
לפי הסיפור שמסופר במשפחה אבל כנראה עבר הרבה שינויים סבא רבא שלי היה ממשפחה גדולה עם נראלי 8 ילדים והיה לו גם אישה וילדה קטנה בערך בת שלוש
בארוחת שבת הגיעו הנאצים ולקחו את אשתו ובתו למחנה ריכוז כנראה
הוא הצליח לברוח אבל לא להציל את המשפחה
הוא ברח ליערות וחי כפרטיזן במשך שנה, הוא כתב יומן שאנחנו לא בטוחים כל כך איפה הוא נמצא... יש איזשהו חור בסיפור בתקופה הזאת, אבל הוא נשאר משם עם צליעה
כשהוא חזר בסוף המלחמה לבית הוא ראה את הבית באותו מצב בדיוק כמו שיצא, כי הסתבר שהשכנה רצתה לעשות לו איזשהו טובה והשאירה את הבית ארוח לארוחת שבת
ואת הכסף ואת הבית היא דאגה לשמור שלמים ושמרה שאף אחד לא יקח או יגנוב מהם את הבית

אשתו והילדה שלו נרצחו, וגם כל האחים שלו חוץ מאח אחד
הוא לקח משם את הפמוטים, הכיסוי לחלות והמון תמונות
כאן יש לנו עוד חור כי לא מזמן הסתבר שהיה לו ילד באמריקה עם אישה אחרת.. סיפור הזוי

סבא רבא שלי אהב לדבר על השואה אבל סבתא שלי חיה כל הזמן בצל של הסיפורים שלו.. היא לא אוהבת כל כך לדבר על דברים עצובים וכשסבא שלי ניסה לספר לאמא שלי על השואה היא הייתה צועקת עליו

הוא נורא אהב לצלם והיה לו קצת אובססיה לזה מאז שהדבר היחיד שנשאר לו מהמשפחה זה התמונות
הוא היה אדם קצת מסתורי וסליחה שחפרתי אבל פשוט זה סיפור ממש מעניין בעיני

אנונימית 2036 ממש לא לך את! וואו וואו וואו...