עם איזה יום נפשית יותר קשה לכם? יום השואה או יום הזיכרון?

הזיכרון

אני חושבת שלרוב יום השואה יותר קשה לי כי ביום הזיכרון אני עסוקה בהתרגשות לקראת הערב (ערב יום העצמאות) למרות שהעצב והמחשבות עדיין קיימים.

השואה
כי ביום הזיכרון אני יודעת שבערב יהיה שמח

וואו זה כל כך קשה לבחור.יום הזיכרון זה אנשים שאני יכולה לפגוש עוד שנה בשירות הצבאי שלי אבל יום השואה זה יום שאסור לנו לשכוח בחיים בחיים. אנשים שלא עשו כלום ונטבחו למוות בצורה שיטטית ומהירה רק על היותם גזע יהודי. כאילו אני גם יהודיה ומשני ההיבטים אני יכולה להתחבר

זה אי נוח

אני מזדהה ועצובה עם שני הימים הנוראים, אבל אישית יותר מעניינת אותי השואה.
בסופו של דבר, עם כמה שזה עצוב, חיילים נופלים בכל מלחמה ובכל צבא.
והם יודעים למה הם נכנסים.
יום השואה זה דבר כ"כ כ"כ קיצוני וחריג שקרה לעם שלנו, ועצם העובדה שיצאנו מזה כ"כ מראה על חוזקה, ובלי שום קשר, זה נורא מעניין אותי לדעת מה אנשים הרגישו באותו הזמן ואיך הם התמודדו עם זה.
ושוב, כמובן שאני לא מזלזלת, החיילים הם אחד אחד הגיבורים שלנו, רק אומרת למה אני יותר מתחברת.

הזיכרון, השואה לא תחזור על עצמה(בואו נקווה) אבל חיילים כל שנה וכל רגע מתים לנו וכל פעם מתווסף חלל חדש לרשימה.. זה עצוב

משתנה כל שנה.
פעם זה היה יום השואה, והיום זה יום הזיכרון. אולי בגלל שאני מתגייסת עוד מעט אז אני יותר מתחברת לזה

יום הזכרון לחללי צהל