עצה בנוגע למערכת יחסים, משהו דיי בקטנה (17)

כשחבר שלי נהיה עצוב, ונגיד הוא מדבר מאיתי בטלפון, בדרך כלל הוא רוצה ללכת. אם אנחנו מדברים על לימודים או מבחנים הוא נהיה כולו עצוב, כי הוא לא עושה בגרות במלאה וקיצר הוא נורא לא מרוצה מעצמו והביטחון שלו ברצפה. אז כל פעם שהוא נהיה עצוב לגבי זה, הוא רוצה לנתק, כאילו להפסיק את השיחת טלפון, ואני מוצאת את עצמי איכשהו נעלבת מזה. אני תמיד מנסה לעודד אותו.. אני אומרת דברים טובים ומדברת איתו, ואני **יודעת** שאני בהחלט מסוגלת לעודד אותו, כי עשיתי את זה הרבה בעבר. אבל כשאני עצובה בגלל וואטאבר אני לא רוצה להיות לבד,אני רוצה לפנות אליו, ואני לא ממש מבינה למה זה לא הדדי, וזה מעליב אותי איכשהו.הוא בדרכ אומר שהוא רוצה להיות לבד, אבל הוא גם אומר שאם יכלתי פיזית להיות איתו עכשיו הוא היה רוצה.
אני אמורה להיעלב מזה? או שאני ממש מגזימה? מה אני כן אמורה לחשוב?
*לפרוטוקול אני לא עם דמעות או משהו, זה פשוט מעליב אותי קצת