איזה משפטים יפים/עצובים/מרגשים ששמעתם מניצולי שואה או קראתם ריגשו אותכם, ותפסו את צומת לבכם?''

סבתא שלי: ''לזכור? אני אין לי זכרון כנראה שאת התקופה הזאת מחקתי''
''עכשיו כשנשארתי לבד מכל המשפחה אני מצטערת שלא שאלתי.. אתם צריכים לטפח את המשפחה''
''אין מה ללכת לראות קהילות חרבות , בתי קברות הרוסים.. יותר טוב ללכת לאיפה שיש קהילות חיות'' ''אבל לא בגרמניה מבחינתי היא כיאלו נמחקה''
אלה משפטים שהיא אמרה ונכנסו לי כמו חץ בלב, מה איתכם?