אני מרגישה מאוד לבד בצבא.

שואל השאלה:
התפקיד מעולה אבל אנחנו 5 בנות שהגענו והן יצרו חבורות כאלו של שתי בנות. זה גורם לי לחץ וחרדה רבה כי אין לי את מי לשתף.
איבדתי את הידיד היחיד שהיה לי כי הוא תקע לי סכין בגב.

תשתפי עם חבר/ה או עם מישהו מהמשפחה.

לדעתי תשתפי, אני גם אף פעם לא שתפתי את המפקדת שלי בכלום ופעם אחת יצא ששיתפתי והרגשתי הרבה יותר טוב ויותר אכפת לה ממני

שואל השאלה:
אז זהו שלמפקד שלי מאוד אכפת. אומרים עליו שהוא המפקד הכי טוב שקיים בצבא.

שואל השאלה:
אבל במה הוא יוכל לעזור?

אולי לעשות אינטראקציה חברתית בין הבנות ש איתך שתכירו טוב יותר

שואל השאלה:
אני כל הזמן מנסה לדבר איתן ליצור שיחה. כל פעם שאני משחילה משפט מישהי קוטעת אותי או לא מקשיבה לי. זה כבר הפך למצב שנשארתי לבד בחדר בערב ולא ידעתי לאן כולן הלכו. הן כאילו בזוגות וכל זוג לא מחבב את השני ומאוד חשוב לי חברות בצבא... אני מרגישה שאני מתפרקת.

שואל השאלה:
באזרחות אני האדם הכי חברותי שיש... יש לי המון חברים שאני אוהבת ואני איתם בקשר יום יומי ופשוט מתה עליהם אחד אחד ופה לא מצאתי את עצמי... כאילו דוחקים אותי לצד ואני הכי מנסה שיש כל המטרה שלי ליצור חברות.

שואל השאלה:
הייתי קצת במצב לא טוב קודם ובגלל שפחות דיברתי איתן בשבועיים הראשונים של הקורס הן לא נותנות לי הזדמנות למרות שתמיד הייתי נחמדה וניסיתי. המצב הנפשי כתוצאה מבעיות שהיו לי וחרדות.

אני לגמרי מבינה אותך ומרחמת עלייך.
אני גם מיועדת לקורס כלשהו וממש מפחדת שלא יהיו לי חברים שם ולא אצליח להתחבר.
אולי תנסי לדבר איתן על זה ? אולי פשוט תידחפי לשיחות שלהן? תציעי להן חטיפים אוכל וזה אולי הן יראו שאת נחמדה וירצו להתחבר אלייך. לעזור להן בדברים בקורס(אם יש כאלה).
אם את חושבת שלפנות למפקד זה יעזור, שמעי שלגמרי תפני אליו. את תרגישי הקלה אחרי זה.
תשאלי את החברים שיש לך מחוץ לצבא מה כדאי לעשות. אם יש להם עצות. אין לך במה להתבייש את לא אשמה. ואולי גם הבנות שאיתך בקורס הן לא מה"סוג" שלך. אולי הן פתוחות יותר ואת סגורה. כשתסיימי את הקורס את תשתבצי באיזשהו מקום(?), תבואי בגישה פתוחה יותר וחברותית.

שואל השאלה:
אני כבר בסדיר...

אולי תעברי בסיס?
אני לא כל כך מבינה בזה, אבל חבר טוב שלי בצבא ויש כמה בסיסים לתפקיד שלו.

שואל השאלה:
יש עוד בסיס לתפקיד הזה אבל אין לי סיכוי לעבור...

תנסי מה אכפת לך, מקסימום יגידו לך לא.
תסבירי להם על המצב שלך ואולי הם יקחו את זה בחשבון, אין להם אינטרס שיהיה לך רע.

היי,
אני קוראת את מה שכתבת ומתארת לעצמי כמה ודאי זה מכביד להחזיק את כל זה בפנים, וכמה שזה בטח רצה לצאת החוצה.
ונשמע שאת בודדה. אולי עייפה מהנסיונות ליצור חברויות, מהאכזבות שנדמה שמלוות את אותם נסיונות. יתכן שאת מרגישה נבגדת מהסביבה, ממי שחשבת שיהיה לצידך והתברר שהוא בעצם לא ידיד כל כך טוב.
ונראה שבסך הכל את מבקשת מישהו, חבר או חברה, שיהיו שם איתך, שיקבלו אותך.
לא מבקשת הרבה.

יקרה, אני קוראת את המילים שכתבת יום אחרי, האם דיברת עם המפקד שלך?
לפעמים עצם השיתוף לבדו יכול להקל במעט על המעמסה.

ולכן, אם תרצי, תוכלי לספר על מה שעובר עלייך, במקום בטוח, שבו יקשיבו לך מכל הלב.
אני מתנדבת בעמותת סה"ר, סיוע והקשבה ברשת, ויש לנו צ'אט אנונימי ואישי לחלוטין, שלך מול אחד מאתנו, המתנדבים. אנחנו נהיה שם בשבילך, כשאת מרגישה שאת מתפרקת, כשקשה וכשמלחיץ, אנחנו ננסה לתמוך ולעזור. כדי שנתמודד עם זה ביחד.

ואנחנו כאן כל יום:
א'-ה' בשעות 10:00 עד חצות, שישי 08:00 עד 13:00, ומוצ"ש 21:00 עד חצות.
מצרפת את הקישור מטה.

תבואי. מחכים לך..
שלך,
מתנדבת סה"ר

יש לך אופציה לפתח קשרים עם אנשים אחרים בבסיס? אנשים במשרדים\ חמלים שונים, מכל מקום אחר שאולי תוכלי להתחבר אליהם לפחות בבסיס בשביל שלא תרגישי בודדה.
נסי לדבר עם אחת מהן שאת מרגישה הכי פתוחה אליה, תסבירי את המצב.
הייתי ממליצה לדבר גם עם מפקד, כי הוא אחראי עלייך בתקופה הזאת והוא זה שאמור הכי לעזור לך כי הוא נמצא בסביבה שלך, אבל אני לא יודעת איזה מפקד יש לך. יש לי מפקדת ששמעה על מקרה במחלקה שלי שאפשר להגיד מנדים מישהי, היא ישר יצרה שיחה על זה ועשתה פעיליות מגבשות על מנת למנוע את זה, דרך אגב זה עבד, אותה ילדה כבר פחות או יותר מצאה את עצמה ומצאה חברים.
אל תתבאסי, הכל פתוח עוד לפנייך, תמשיכי לנסות, תבואי אופטימית אל תתני לזה לשבור אותך:)