ממש התלבטתי אם לכתוב את זה- פריקה מי שרוצה שיקרא

אני כבר כמה שנים מבולבלת או שאני לא מבולבלת ואני מכחישה ,אפילו את זה אני כבר לא יודעת.
אני לא יודעת אם אני אוהבת בנים או בנות
בחיים לא הרגשתי משיכה / התאהבות/ פרפרים לאף גבר אפילו לא מפורסם .
לעומת זאת לבנות כן הרגשתי סוג של רגשות שאין לי מושג מה הן אומרות , ולא לבנות בגילי אלא קצת יותר גדולות זאת אומרת שאני לא מדמיינת אפילו את עצמי "מתאהבת" באחת החברות הטובות שלי זה אין מצב.
אני גם לא אוהבת להשתמש בהגדרות ולהצהיר על עצמי בפני כולם ש"זהו אני לסבית , זהו אני סטרייטית" אבל אני כן רוצה לדעת עמוק בפנים מי אני באמת ומה אני רוצה.
אני גם קצת פוחדת מהסביבה ההומופובית סביבי שכוללת את החברות שלי (פוחדת שאם אני אספר יתרחקו ממני) וגם את המשפחה זה כולל .
לפעמים אני מנסה לרמוז למשפחה נגיד שיש משהו בטלוויזיה ויש מישהי יפה אני אומרת את זה רק בשביל לשמוע איך הם מגיבים והם תמיד מזכירים את זה שתכף אני אכיר גבר ובלה בלה ואין לי כוח לשמוע את זה ..
בנוסף אני פוחדת מהעתיד שלי שאני תמיד אכחיש את הרגשות שלי ולא אמצא אהבה ולא תיהיה לי משפחה משלי..
אני בת 18 אוטוטו וכבר מגיל קטן תמיד היה לי נטייה להתסכל רק על בנות נגיד להעריץ בסדרות רק את השחקניות ..
גם חייבת לציין שתמיד שאני רואה בנות עם גברים אני לא מבינה את זה זאת אומרת זה נראה לי מוזר אפילו.. (שהן נמשכות לגברים)
בהתחלה חשבתי שזה בגלל גיל ההתבגרות אבל זה כבר המון זמן ככה ..