אומרים שבמכינה כולם מאוד מחוברים אחד לשני, אבל אני אדם שקט ואני מפחדת שלא אצליח להשתלב.. אנשים שבמכינה ויש עצות?

אני אומנם הולך שנה הבאה למכינה, אבל גם אני חששתי מזה כי זה בול אני.

קודם כל, תנסי להיזכר במיונים/ימים פתוחים שהיו לך. מה חווית שם? הצלחת להתחבר לחניכים? למתמיינים? אם הצלחת להתחבר אין סיבה שלא תצליחי גם בהמשך.

דבר שני, תחשבי על זה רגע. אתם תהיו ביחד כל היום, כל השבוע, יהיו פעמים שתזכרו ביחד שבתות, תהיו ביחד בכל הטיולים, בכל הפעילויות, בכל השיעורים, אין סיכוי שלא תצליחי להתחבר אל מישהו.

בנוסף, אם זו מכינה קטנה, אז אתם תתחברו ממש בקלות כי אתם לא הרבה ותסתדרו להסתדר ביחד. אבל גם במכינות הגדולות אין סיכוי שלא תתחברי.


בדרך כלל למכינות מגיעים אנשים איכותיים, וגם אם ייקח קצת את תתרגלי בסוף ותכירי את החברים שלך, כל הפעילות יגבשו אותך.
בכל מקרה הייתי מציע ללכת לנסות, מקסימום תפרשי באמצע זה במקרה הכי רע, הצבא ממש לא יתנגד לזה. אבל אם לא תנסי, תצטרכי להתמודד עם ההרגשה הזאת לתמיד, אז לפחות תנסי חחח
בהצלחה

שואל השאלה:
תודה רבה!! והפחד שלי זה לא שלא אתחבר לאף אחד, כבר יש לי כמה חברות מהמיונים חח
אני פשוט מפחדת שכולם יהיו מאוד מגובשים ואני אהיה קצת אאוטסיידרית חחח כי כבר שמעתי מפה על כמה אנשים שהרגישו שהם לא באמת חלק מהקבוצה במכינה

זה תלוי באופי של המכינה לדעתי.

אבל לדעתי את דיי מסודרת. העובדה שכבר עכשיו יש לך חברות משם זו כבר התחלה טובה. ברוב המכינות הכלליות בעיקר זה דיי קשה להיות מחוץ לקבוצה. תחשבי שיחלקו אותך עכשיו לחוליות, את למשל חוליית קהילה מבצעת את תפקיד שלך עם חברייך לקבוצה, אז אין סיבה שלא תרגישי בחוץ נכון? כי את תביעו את דעתך ותחשבו ביחד מה עושים ואז תראו את התוצר הסופי ביחד חחח

לפי התיאור שלך לא אמורה להיות לך בעיה. הרי זה נראה שאת בן אדם חברותי, מכאן והלאה אתם תתגבשו ביחד. כל הפעילויות היא לכולם תחוו את זה ביחד.

זה קשה לזרוק ככה לאוויר, אבל ככה זה במקום חדש וזה ממש קשה ברור. גם בצבא זה ככה. זה תלוי באופי של המכינה, אבל אם לא יבואו חבורות מראש אז אני לא כל כך רואה בעיה

אשמח אם תפרטי קצת את החששות שלך שאנסה להבין יותר טוב אם תרצי כמובן

שואל השאלה:
תודה רבה רבה אתה ממש מקסים! ופשוט אני מנסה להשוות את זה לקבוצה אחרת, נגיד לכיתה שלי, ששם אני ממש לא חלק ואני די בצד אז אני חוששת שזה יקרה גם במכינה חח

בשמחה רבה!

אני גם מרגיש לא קשור לכיתה, אני גם לא כל כך אוהב את רובם, יש לנו סיפור ממש דומה.

קודם כל יש הבדל דיי משמעותי: בכיתה כולנו מחויבים לבוא. לעומת זאת, מכינות? ממש לא חובה. מי שמגיע לשם מגיע מרצונו החופשי (ואת יודעת את זה חחח עברת תהליך ארוך עד שקיבלת את השיבוץ שלך, בלי רצון לא היית עושה את כל התהליך הזה). שזה דבר אחד. העובדה הזו גם מעידה על איכות האנשים (אני מדבר בעיקר על השנתיות), גם בחצי שנתיות, העובדה שאנשים מוכנים לדחות את הגיוס שלהם לטובת דבר כזה אומרת הרבה...

דבר שני זה... שבבית ספר את יודעת באים לומדים הולכים הביתה. ברוב המכינות יש חוליות וכו', ככה שתהיי מעורבת ממש שם. (דיברו איתך על זה נכון?) וגם יש תורניות... למעשה ברוב המכינות הכלליות הניהול נמצא בידיים של החניכים, עכשיו ברור שלא תוכלי לעשות מה שבא לך כי המכינה של כל החניכים, ואז אוטומטית תהיי מעורבת לא? (בחוליות שלך, בדיונים הכללים וכן הלאה).

קשה לי להאמין שלא תרגישי קשורה, וגם אם כן, תיכנסי לשורש של זה ותתקני. אולי תמצאי חברה טובה שם שתוכלי לדבר איתה...

אי אפשר לדעת מה יקרה, זה תלוי באנשים שיהיו איתך, בך ובאופי של המכינה, אבל מנקודת המבט שלי - אין סיבה שזה יקרה

שואל השאלה:
המון המון המון תודה!!! בהחלט הרגעת אותי :)

אל תדאגי, יש לי ידיד שהוא סופר מופנם כזה והוא ממש מסתדר ונהנה במכינה
אל חששי, תחשבי על זה כעל הזדמנות להכיר אנשים חדשים ועל הכנה לקראת הצבא והזדמנות להכיר חברים חדשים וחוויות חדשות

שואל השאלה:
וואי תודה רבהה!!