אתמול נפל לי האסימון ואני לא קלטתי את זה כל הזמן.. המשך למטה כי אין מקום

שלעולם לא היה לי חבר כי אני בתוך תוכי מרגישה שאני לא שווה מספיק בשביל שיהיה לי מישהו ושאף אחד לא יכול להתאהב בי...
למרות שבאותו הזמן אני אוהבת את עצמי ואוהבת איך שאני נראית וחושבת שיש לי אופי טוב ומעניין כי עם בנות קל לי להתחבר ממש מהר ולהפך לחברה הכי טובה עם כל אחת!! אבל עם בנים אני ישר מתחילה לחשוב על זה שלא יחשבו שאני מאוהבת בהם וישר אני לכ מצליחה להתחבר לרמה של חברים טובים
יש לי ידידים שאני מדברת וצוחקת איתם ביום יום אבל חבר טוב אמיתי לא היה לי לעולם. גם חבר לא...
מה לעשות?