אוף זה כלכך מעצבן...

כשאנשים פה בסטיפס צריכים עזרה לפרוק ,או עצות,או לעודד אני ישר עוזרת בלי לחשוב בכלל ואני לא עוזבת עד שאני מעודדת לפחות קצת את הבן אדם ,יש אנשים שקשה איתם אבל אני יודעת איך להתמודד ולעודד כי יש כאלה כלכך מיואשים מהחיים שוואלה רואים עליהם והם מוציאים את זה על אחרים שמנסים לעזור אבל אני לא נפגעת אם זה קורה ועדיין מנסה לעזור אבל כשאני מראה סימנים שאני לא במצב רוח טוב ואני צריכה נגיד לפרוק או סתם מישהו שיתמוך אז אני כזה כותבת בחברים לעט ומצפה שאנשים יכתבו מה קרה? או את רוצה עידוד? או את צריכה חברה? אבל זה אף פעם לא קורה שזה פשוט כלכך מעציב אותי כי אני נותנת את כל כולי למישהו שעצוב וצריך עידוד או תמיכה למשל אתמול מישהו היה עצוב ואני נשארתי ערה עד חמש לפנות בוקר כדי לנסות לעודד אותו וראיתי שזה טיפה עזר לו ולי אפילו לא נותנים יחס...למה זה צריך להיות ככה? כשאתם רואים מישהו כותב בחברים לעט שהוא עצוב,או שהוא מראה סימנים או משפטים כאלה,צריך לעזור לו ,לנסות לעודד...בשביל זה האתר גם אז למה זה צריך להיות ככה?