פרמינדס או הרקליטוס? (אני שאלתי את זה פה פעם אחת אבל אני חושב שלא קלטו אותי אז כתבתי הסבר)

הרקליטוס טען שכדי שמשהו ישתנה צריך להיות סתירה לדוגמה עכשיו נגיד גפרור נדלק ונשרף והופך לגפרור שרוף האם הוא אותו הגפרור כמובן שכן הוא אותו הגפרור אבל כמובן הוא גם לא אותו הגפרור בגלל שהוא השתנה הקצה היה קר ועכשיו הוא חם הגפרור היה לבן ועכשיו הוא שחור וכו... אז הגפרור הוא גם עצמו וגם מה שהוא היה בו זמנית שזה סתירה עכשיו הרקליטוס ראה על הכל בעולם שהכל כל הזמן משתנה והרקליטוס ראה שאם אתה מקבל את העקרון שלו שהכל משתנה בכל רגע אתה חייב לקבל את זה שאין שום דבר בגלל שכל דבר רק בשניה שאתה המנסה לדבר עליו הוא משתנה כבר ולא שם יותר ובכך הרקליטוס סיכם את זה במשפט "nothing is everything is becoming"

ולגבי פרמנידס כל הפילוסופיה שלו מקורה בעיקרון אחד: "מה שיש, יש, מה שאין, אין, ומה שאין לא יכול להיות או שאפשר לחשוב עליו." זאת דחייה מוחלטת של הרקליטוס
בשביל הרקליטוס אין שום דבר והכל משתנה
בשביל פרמינדס משיש, יש, ומה שאין, אין עכשיו מפה טען פרמינדס ששום דבר לא משתנה ההסבר: נגיד יש זרע שצומח להיות פרח, בהתכלה של השינוי הזרע מיצג את מה שיש, מה לגבי הפרח? אין פרח, בסופו של השינוי מה קרה לזרע? הוא נעלם הוא מה שאין, מה קרה לפרח הוא עכשיו שם הוא מה שיש
וזה נכון לגבי כל דבר שמשתנה משהו נעלם ומשהו בא
שינוי זה עבירה כפולה של העקרונות שלו בגלל שכל שינוי זה מעבר בין מה שיש למה שאין ומה שאין למה שיש אבל אין את מה שאין ואתה לא יכול לחשוב על מה שאין
ובכך אין דבר כזה להשתנות והעולם כולו הוא חסר תנועה

מה דעתכם מי עדיף למי יש נקודה יותר טובה?