אתם מסכימים עם המשפט?: בן אדם מאמין לא הפסיד כלום אם אלוקים לא קיים, בן אדם שאינו מאמין הפסיד הכל.

שואל השאלה:
למה לא?

כן

כן

לא, אם בן אדם מאמין וממש חי לפי הדת הוא די מפסיד את החיים וחוויות וחי לפי ספר ולא לפי איך שהוא רוצה לחיות

מסכים.

שואל השאלה:
אבל בן אדם מאמין לא הפסיד כי מי אמר שבן אדם מאמין לא נהנה בחיים?
אנחנו נהנים וצוברים חוויות כמו כולם
ואם מי שאתאיסטים אומרים שאין כלום אחרי המוות אז מה זה משנה מה עשינו? זה לא שקורה משהו אחר כל שאנחנו יכולים להצטער איך בזבזנו את החיים שלנו" אנחנו מתים וזהו אין מחשבות, אין נשמה, אין כלום
לעומת בם אדם שלא מאמין מת ומגלה שאלוקים כן קיים וכל החיים שלו הוא חי בצורה שלא אמורים לחיות בה ואז יקרה מה שיקרה (שאף אחד לא יודע באמת במאה אחוז מה קורה) ואולי אפילו יהיו לו עונש? או אי אפשר לדעת
אבל אז הוא הפסיד פשוט.
אפשר גם לקרוא את המשפט "בן אדם שאינו מאמין הפסיד *המון* במקום הכל" אם אתם מעדיפים וזה פחות קיצוני

דיברתי על אדם שמאמין וממש חיי לפי הדת, לא סתם אדם שמאמין כי זה כבר לא משנה
וזה שאין כלום אחרי המוות הופך את החיים ליותר יקרים כי יש לך אותם רק פעם אחת

שואל השאלה:
גם אדם דתי שחי לפי הדת נהנה בחיים תאמין לי שהוא לא סובל
וגם אני דיברתי על זה

לא אמרתי שהוא סובל חלילה, אבל הרבה מהיום שלו הולך על הדת והוא חי בדיוק איך שכתוב ולא כמו שהוא רוצה
לכן יש לו פחות חוויות מאנשים שלא חיים לפי הדת

שואל השאלה:
אז אולי זכה מנוקת המבט שלך כי אתה רגיל
אבל בן אדם מאמין לא מרגיש שהוא מפספס משהו (לפחות רובם) ואנחנו טסים, מטיילים וחווים את החיים רק עם תוספת וכמה איסורים
אז רוב האנשים המאמינים לא ירגישו פספוס ואז מתים אז מה זה משנה אם אין שום דבר אחרי?
זאת הנקודה שלי

אני בטוח שהוא לא מרגיש שהוא מפספס כי מבחינתו הוא חי את החיים כמו שבאמת צריך ומשרת את מי שנתן לו את החיים האלו
לא כל מי שאתאיסט בהכרח מאמין שאין שום דבר אחרי המוות
אבל נגיד מנקודת מבט של בן אדם שלדעתו אין שום דבר, אז זה הופך את החיים למשהו חד פעמי, שכל רגע לעולם לא יחזור
אז כדי לא להתחרט כשאתה זקן ועצוב מכל הדברים שיכלת לעשות אבל מנעת מעצמך מסיבות כאלו או אחרות, אתה צריך לחיות את החיים כאילו מחר יפול עלייך טיל
המחשבה שכשמתים אז אין כלום לנצח מפחידה הרבה אנשים, ובצדק, אבל להתעסק בה רק יבזבז את הזמן שיש לנו בין החיים וחבל, מה שיהיה יהיה ולא צריך לפחד ממנו

שואל השאלה:
נכון אז יש לזה כמה נקודות מבט
לדעתי
אם בן אדם שחיי את חיו לפי התורה מת ואין כלום אחרי המוות ואלוקים לא קיים אז הוא עדיין חא הפסיד כלום כי בוא לא מרגיש פספוס אחרי המוות אין כלום
וכשהוא היה בחיים הוא חי איך שהוא רצה, זה לא מרגיש לי פספוס בכלל כי הוא כבר מת ולא קורה כלום והוא לא מרגיש כלום ואין נשמה

במה עוד אתאיסטים יאמינו שיש אחרי המוות? כולם תמיד אמרו שאין כלום

אבל גם אתאיסט חיי איך שהוא רצה בחיים ואם הוא עשה בחוכמה ולא העסיק את עצמו בפחד מהמוות אז גם הוא לא ירגיש פספוס
אתאיסט יכול להאמין בהשקפות פילוסופיות כאלו ואחרות
אתאיזם זה אי אמונה בישות אלוהית

שואל השאלה:
כן ברור שהוא חי לפי איך שהוא רוצה
אבל אם הוא מת וכן אלוקים קיים ויש דברים אחרי המוות ויש נשמה שנשארת
אז הוא הפסיד יותר מהבן אדם המאמין שאחרי שמת מגלה שאין שום דבר
כמובן הוא לא באמת יוכל לראות שאין שום דבר אם אין שום דבר אבל זה כדי להסביר
חח מקווה שיצא ברור

יצא ברור (:
אבל הנה עוד בעיה, מה אם כל הזמן הזה הוא היה בדת הלא נכונה? אז הוא מפסיד בדיוק כמו האתאיסט, וזה הימור גדול של איזו דת היא ה'נכונה' כי יש מלא דתות שאפילו לא שמענו עליהם

אני יכולה להגיד גם
אדם שלא מאמין באלוהים לא הפסיד כלום אם הוא לא קיים
בן אדם שכן מאמין בזבז את הכל

שואל השאלה:
כן זה כבר נושא אחר..
אני אישית (לא יודעת מה עם אחרים) מאמינה שבכל דת יש קצת אמת אם לא כולן יכולות לעבוד
אולי כל דת נוצרה בכוונה שונה וזה אמור להיות ככה
אני חושבת כל עוד מאמינים שיש אל אחד שברא אותנו ואת היקום אז אנחנו בדרך הטובה והנכונה ולא נפסיד אם נאמין בנצרות ביהדות או באסלם
כי לשלושתן יש אותה מטרה
דתות שעובדות אלילים זה כבר משהו ארם כי ה לא האמונה באל אחד
למרות שגם הנצרות קצת בעייתית בקטע הזה
אבל זאת שאלה כבר אחרת והיא טובה :)

שואל השאלה:
וואן גוך
כבר עניתי על זה את יכולה להסתכל למעלה יותר, כשהתחלתי את השיחה עם רר בןקסא

מזכיר לי את הדת הבהאית מה שאמרת על אל אחד ובכל דת יש אמת, אבל אני סתם סוטה מהנושא

שואל השאלה:
אין לי מושג מה זאת הדת הבהאית חח

יש להם את הגנים הבהאיים בחיפה, ממש יפה שם
הנה לך מויקיפדיה:
המסר של הבאב ובהאא אללה הוא שישנו אל אחד, שמתגלה בפני האנושות לאורך השנים וחושף את רצונו. כל הדתות הן בעלות מוצא אלוהי משותף, וניתנו על ידי נביאים שהם שליחי האל, בהם משה, בודהה, מוחמד, קרישנה, ישו, זרתוסטרא והבאב. הם מייצגים שלבים עוקבים בהתפתחות הרוחנית של האנושות. בפי השליח האחרון ברצף, בהאא אללה, הייתה בשורה למתחבטים מול האתגרים המוסריים והרוחניים של העולם המודרני, ובשורה זאת, על פי האמונה, תעמוד למשך אלף שנים. היא מדגישה שלום כלל-עולמי, התקדמות מדעית והתנהגות מוסרית.

לא בדיוק מה שאמרת, אבל הזכיר לי

אם נלך ככה, יש מאות ואולי אלפי דתות בעולם, לכל אחת מהן תפיסה ואמונה שונה. עכשיו, אם אתם מאמינים בדת היהודית יש סיכוי שהיא נכונה, בדיוק כמו הסיכוי הדת המוסלמית או הבודהיסטית נכונות, ואם, לדוגמא, הבודהיזם נכון- כל מאמיני הדתות האחרות הפסידו.
אז שכל אחד יאמין במה שהוא רוצה, אבל לפי ההסבר שלך, הנזק הוא אותו נזק לכולם.

הייתי דתי ושנאתי כל רגע, אני אצא רגע מנקודת הנחה שמדובר בשאלה על היהדות, הסבל בלהיות דתי באמת (לא חפיפניק כמו הרוב), לקום לתפילה במנין גם כשיש חופש, לשמור נגיעה ועוד מה שקשור בענינים האלו (והמבין יבין), לא לשמוע מוזיקה בספירת העומר, 6 שעות בין בשר לחלב (או כל אחד לפי המנהג שלו), זה מאד מאד קשה, מי שדתי מפסיד המון הנאות בחיים.
עכשיו לדתות שהחיים הדתיים שם קלים יותר או לאלו שסבורים שהסבל של היהדות קטן מהשכר שהוא מפסיד (אני חושב ככה) אולי זה יכול להיות נכון.
עכשיו נשאלת השאלה למה לא לכולם להאמין ולא להפסיד את מה שהדת מציעה, זה מגיעה מכך שאתאיסטים סבורים שחד משמעית אין אלוהים אז ההיגיון אומר לא לקיים מצוות דת.

המשפט הזה בערך נכון אם אתה מדבר על היהדות באופן ספציפי.
זה לא שאדם מאמין שטועה לא מפסיד כלום, ושאדם אתאיסט שטועה מפסיד הכל. אלא שלהנאה הנצחית והמקסימלית שמצפה לו בגן עדן, ולייסורים הנצחיים והסבל המקסימלי המצפים לו בגיהנום, יש סופר-דומיננטיות על כל דבר שאדם מאמין שטועה מפסיד ועל כל דבר שאתאיסט שטועה מרוויח.

אבל מעבר לדיוק הזה, יש בעיות הרבה יותר גדולות עם הטיעון הזה (ההימור של פסקל) - קודם כל, לא יכול להיות שאתה מדבר רק על היהדות, אם אתה עושה הימור ומתעלם מכל ידע שיש לך, אתה חייב להמר על כל הדתות ועל אתאיזם ולתת לכל אחד סיכוי שווה.
ואז, כמו שברטרנד ראסל אמר, ומצטער אם אני לא מדייק: "גם אם היינו יודעים שאחת מהדתות האנושיות נכונה, המאמינים של כל הדתות אמורים לצפות לגיהנום פשוט בגלל ענייני הסתברות" הסיכוי שתהמר על הדת הנכונה הוא זעיר.
בהצלחה עם זה.

אבל שוב, זה רק אם אתה מתעלם מכל ידע שיש לך על הנושאים הרלוונטיים, זה לא אמור להיות ככה.
יש לנו ידע והרבה ממנו, יהיה מטופש מצידנו לעשות הימור כל כך קריטי מבלי להשתמש בידע שלנו.
ועכשיו זה בעצם לא הימור בכלל, אלא בירור.

אז אנחנו מצליבים את התוכן של כל דת עם הידע שיש לנו, ומגלים שמן הסתם הסיכויים של כל דת/אתאיזם לא שווים.
אם אנחנו עושים את זה, אנחנו מגלים דבר אחד: היהדות, הנצרות והאיסלאם הם *ממש לא* הימורים טובים. הידע שלנו פשוט סותר אותן לחלוטין.

וגם אם משהו לא סותר, זה לא אומר שהוא נכון, עדיין צריך להציג ראיות ולהראות למה הוא כן נכון.

לא רק שמעולם לא ראיתי טיעון קביל בעד דת כלשהי, גם מעולם לא שמעתי על דת שלא סותרת את הידע שלנו, ולכן זה משאיר אותנו עם מסקנה פשוטה: אף אחת מהן לא נכונה. או לכל הפחות, אין לנו סיבה לחשוב שאחת מהן נכונה.

"הסיכויים" של יהדות הם לא שווה -, כי היא מקור, והאשר - זה זיוף וחיקוי.

עוד משהו: ראוי לצפות מאלקוים שיתן לנו אפשרות לגלות מה חוקיו.הוא לא ברא אותנו בשביל להכשיל אותנו. ובכן, היהדות - היא מעיזה לטוען את מה דתות אחרות לא מעיזות (התגלותו של אלוקים לעם שלם עם תיעוד מזמן האירע שנכתב ונמסר ע"י אדון הנביאים שכל עם שיראל שמע את אלוקים מדבר עמו, על כן אמר והליות ידוע לנו איך התרוה נכנסה לעם ישראל). לטעון. היהדות לוקחת אחריות על המון דברים שרק אלוקים יכול לקחת. דברים שניתן לראות ולבחון כאן בעולם הזה.