אם אני לא אובססיבית לסיפור שאני כותבת ולא חושבת עליו 24/7 זה אומר שלא אכפת לי מספיק ושאני כותבת גרוע?

לא ממש לא זה אומר שפשוט שאת לא רוצה לכתוב כל היום שלך וזה מובן

שואל השאלה:
כן אבל צריך לחשוב כל הזמן על הדמויות לא?

שואל השאלה:
הבעיה היא שהמוח שלי פשוט מסרב לחשוב על זה.
אני מנסה להכריח את עצמי בכוח
אבל בסוף זה תמיד נגמר בכלום.

כשאני כותבת אני כן מדמיינת אבל זהו :/
אני פוחדת שאין לי את זה פשוט למרות שאני כותבת שש שנים

ממש לא.
זה אומר שאת לוקחת דברים בפרופורציות, בנוגע לסיפור לפחות.

שואל השאלה:
אולי איבדתי עניין, אבל אני איתו כבר חמש שנים ואני מתחילה למצוא כיוון סוף סוף לעלילה אחרי ששיניתי אותה 10000 פעמים ואני לא רוצה לוותר עכשיו.
יש לכם אולי רעיון איך להחזיר לעצמי טיפה עניין? משהו שאני יכולה לעשות?
כשאני כותבת אני לגמרי בתוך הסיפור, אבל בכל שלב אחר של היום אני לא.

שואל השאלה:
כשאני כותבת אני כן מתעניינת בסיפור שלי.
אבל כשאני חייה את החיים שלי, אין לי מחשבה אחת עליו, עם כמה שזה מוזר..

ממש לא. להפך. כל אובססיה היא לא בריאה במיוחד...

ממש לא גם אני כותבת לכיף לפעמים ואני כותבת טוב לדעתי ואני לא חושבת על הסיפור שלי כול היום וזה בסדר מותר לך להתעניין בדברים אחרים