למה כל הפרידות צריכות להיות רעות? אי אפשר להיפרד ברוח טובה? באופטימיות ובצורה בוגרת?

הרבה זוגות מבינים שצריך להיפרד רק אחרי כאב, ולא באמת אחרי שמבינים שזה לא עובד - כלומר צריך למשוך את זה עד כמה שאפשר מבחינתם. אולם אצל הרבה זוגות זה לא כך.

שואל השאלה:
אתם מדברים על זוגות בוגרים כן?
כי ילדים בני 15 אני פחות מחשיב כי אצלם אין ציפייה

מן הסתם

אני נפרדתי ממישהו בצורה טובה

לא תמיד

סבא וסבתא שלי גרושים ובקשר ועוזרים אחד לשני כשצריך.
כן מידיי פעם אומרים מאחורי הגב משהו לא הכי נחמד אבל הם תמיד שם לעזור לשני

אפשר, אני והאקס שלי נפרדנו דווקא ממש טוב.
פשוט בדרכ פרידה זה דבר קשה ואם מגיעים למצב של פרידה רוב המקרים זה מריבים, בגידות וכו וככה אין תחושה נעימה.

ההורים שלי נפרדו ברוח טובה. לא כל פרידה היא ממרמרת

אפשר זה פשוט נדיר יותר
הרבה פרידות קורות אחרי המון ריבים ועצבים