היי, עזרה?): רצוי אנשי שיצאו מהדת

בתור דתיה- אני לא חושבת שתוכלי לסחוב את זה איתך 4 שנים זה המון ויכול להוביל למצבים קשים. לא הייתי ממליצה בכלל. אם תרצי לשמוע את דעתי למרות שאני דתיה אז אשמח לענות לא מבטיחה שתאהבי לשמוע אבל נראלי יעזור

שואל השאלה:
מה דעתך?

במיוחד בגילאים כאלה בקשר למה שכתבתי בהתחלה
ושוב ממש אשמח לדבר איתך

כאלו התכוונתי לא פה אלא יותר באישי אבל אם לא אני אנסה גם פה פשוט ייקח לי זמן

שואל השאלה:
אמ אני מתביישת לדבר מהמשתמש אז אם את יכולה לכתוב פה/:

אוקיי אז אני אתחיל-
דבר ראשון אמונה לא צריכה לבוא ממקום של ראיית דברים ומקרים שונים.
לכל דתי יש את הנקודות האלו בחיים שבו הוא עומד במצב של חוסר וודאות באמונתו.
אפילו אם זה בא לידי ביטוי בשאלות שצצות, השפעה חברתית, הרגשת כפייה וכו'..
אם את מרגישה שזה לא מתאים לך ואת לא מתחברת את יכולה לצאת מהמחויבות ולחזור בשאלה אבל את יכולה להתמודד אם תרצי. ועדיף שזה יהיה ממקום אמיתי ולא ממקום של "ההורים שלי"
כנראה שממש טוב לך בבית הספר שבו את נמצאת ולכן לא כדאי לך לעבור לבית ספר דתי זה רק יחמיר את המצב.
מה שכן, עם אותם דברים שתיארת בהתחלה יש תשובות, ברגע שאת מפנה את השאלות לאדם הנכון הוא יכול לתת לך תשובות שגם יהיו נעימות לאוזן שלך וגם יהיו פשוט נכנות.
אם יש דרך שבה תוכלי להתמודד עם המצב אז חבל שסתם תעבירי 4 שנים בשקר (מקווה שאני לא מגזימה אבל ככה זה נשמע)
בקיצור אם תרצי אני מכירה אישית איש חינוך מעולה שתוכלי להעביר דרכי / לשאול אותו ישירות את השאלות והמצבים בהם את נמצאת.
האיש באמת מדהים ומעביר את המסרים בצורה פשוט מדויקת. איש גדול שמבין באמת הכל ומה הכי נכון לגבי בנאדם
אני ממש לא אומרת שאת צריכה כרגע להתקרב כן, אבל לפחות לנסות להגיע לאיזשהו מצב של השלמה עם עצמך ועם המשפחה שלך ואחרי גיל 18 תעשי מה שתירצי.
אני באמת מאמינה שלא צריך להגיע למצב שתרגישי ותסחבי איתך רגשות לא קלים
עריכה: ותאמיני לי אותו איש עונה בצורה מאד פתוחה עם שאלות באומנה..לגמרי יש מקום לזה ואם מישהו טוב בזה זה הוא