5 תשובות
לא, אבל אני גם אשמח לשמוע תשובות אם זה באמת נכון..
שטויות במיץ. במיוחד אם אתה יהודי ואז בכלל אתה צריך להתרחק מאמונות של המזרח וכל מיני שטויות של גויים.
שמעתי וראיתי, לא בטוח שיש לזה מקור הלכתי אם לזה אתה מתכוון.
אבל הנה, אם זה נכון מה שרשום כאן, אז יש לך את המקור והסיבה.
ציטוט:
למה רוקדים עם מטאטא?
יהודי בשם ר' זלמן וולף פנה במכתב לביטאון העדה החרדית "לברר את המקור והטעם למנהג ירושלים, לרקוד עם מטאטא בחתונת בן הזקונים", וצויין, ש"מנהג זה לא נראה בשאר תפוצות ישראל". כותב שורות אלו ראה גם ראה מספר חתונות, לאו דווקא באזור ירושלים, של בני זקונים, שההורים רקדו בתום החתונה עם מטאטא. משנשאלו איזה מחותן המטאטא? הסבירו כי זהו מנהג עתיק המסמל שכל הילדים, בסייעתא דשמיא, "טואטאו" מן הבית. ותמהתי תמיהה גדולה.
והנה תשובת "העדה": "לענ"ד ולפי מיעוט חקירתי בעניין זה, מסתבר מאוד שזהו בסה"כ המצאה של בדיחותא, של בדחן מירושלים של פעם... החתונות של פעם, בפרט בשכונות הקטנות שכולם הרגישו משפחה אחת שלימה, והחתונה הייתה מתקיימת בצורה הכי צנועה ובהסתפקות במועט הכי אפשרי כשהגברים הצטופפו בביתם של הורי הכלה והנשים התאספו בביתו של השכן, והשכנים עזרו בהכנת הסעודות בדיוק רב וללא שום מותרות, והדבר היחיד שפרץ את כל הגבולות היה השמחה... הבדחנים היו מלאי תוכן ושמחה... וכל חפצי הבית גוייסו להוסיף שמחה ובדיחותא. וכאשר בירכתי הדירה עמד המטאטא הרכיב עליו הבדחן תלי תילים של רמזים על בית זה, שבת הזקונים שלו כבר זוכה להקים בית משלה (עם מטאטא משלה-ש. ש). תוך כדי כך משך הבדחן את אבי הכלה לרקוד עם ה"בעזעם" מתוך שבח והודיה להשי"ת. היום מכל זה לא נשאר שום זכר. רק המטאטא נשאר למזכרת מכל החן של פעם. למשמע אוזן דאבה נפשנו..."
מצ"ב הקישור למקור
אבל הנה, אם זה נכון מה שרשום כאן, אז יש לך את המקור והסיבה.
ציטוט:
למה רוקדים עם מטאטא?
יהודי בשם ר' זלמן וולף פנה במכתב לביטאון העדה החרדית "לברר את המקור והטעם למנהג ירושלים, לרקוד עם מטאטא בחתונת בן הזקונים", וצויין, ש"מנהג זה לא נראה בשאר תפוצות ישראל". כותב שורות אלו ראה גם ראה מספר חתונות, לאו דווקא באזור ירושלים, של בני זקונים, שההורים רקדו בתום החתונה עם מטאטא. משנשאלו איזה מחותן המטאטא? הסבירו כי זהו מנהג עתיק המסמל שכל הילדים, בסייעתא דשמיא, "טואטאו" מן הבית. ותמהתי תמיהה גדולה.
והנה תשובת "העדה": "לענ"ד ולפי מיעוט חקירתי בעניין זה, מסתבר מאוד שזהו בסה"כ המצאה של בדיחותא, של בדחן מירושלים של פעם... החתונות של פעם, בפרט בשכונות הקטנות שכולם הרגישו משפחה אחת שלימה, והחתונה הייתה מתקיימת בצורה הכי צנועה ובהסתפקות במועט הכי אפשרי כשהגברים הצטופפו בביתם של הורי הכלה והנשים התאספו בביתו של השכן, והשכנים עזרו בהכנת הסעודות בדיוק רב וללא שום מותרות, והדבר היחיד שפרץ את כל הגבולות היה השמחה... הבדחנים היו מלאי תוכן ושמחה... וכל חפצי הבית גוייסו להוסיף שמחה ובדיחותא. וכאשר בירכתי הדירה עמד המטאטא הרכיב עליו הבדחן תלי תילים של רמזים על בית זה, שבת הזקונים שלו כבר זוכה להקים בית משלה (עם מטאטא משלה-ש. ש). תוך כדי כך משך הבדחן את אבי הכלה לרקוד עם ה"בעזעם" מתוך שבח והודיה להשי"ת. היום מכל זה לא נשאר שום זכר. רק המטאטא נשאר למזכרת מכל החן של פעם. למשמע אוזן דאבה נפשנו..."
מצ"ב הקישור למקור
קישורים מצורפים:
אכן כן יש מנהג כזה אצל חלק מהאשכנזים, הספרדים לא נהגו במנהג הזה. הטעם לזה שהם שמחים שזכו לחתן את הילד האחרון. (יש כאלה לא זוכים נפטרים צעירים) בהצלחה רבה רבה.
יש מנהג כזה
ראיתי כבר כמה וכמה חתונות של הבן הצעיר / הבת הצעירה - ואכן הורי הצעיר/ה רקדו במרכז המעגל עם מטאטא (ובחל מהחתונות גם חילקו מטאטאים קטנים שהקהל רקד איתם - היה מאוד חביב)
להלן אתר הדן במנהג ומקורו (שימו לב לתמונת האדמור מקרלין שרוקד עם מטאטא!):
http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?t=15007
ציטוט:
בספר שער ראובן בשם ספר עלינו לשבח טעם נכון על הריקוד במטאטא
משום שנאמר בפסוק "וטאטאתיה במטאטא השמד" (ישעיה יד כג), ודרשוהו חז"ל על כילוי הבנים רח"ל, ולכן בעת שזכה להשיא את כל בניו וניצול מהאי (מזו ה) קללה - רוקד עם המטאטא לשבח לקב"ה על החסד שגמל עימו.
ראיתי כבר כמה וכמה חתונות של הבן הצעיר / הבת הצעירה - ואכן הורי הצעיר/ה רקדו במרכז המעגל עם מטאטא (ובחל מהחתונות גם חילקו מטאטאים קטנים שהקהל רקד איתם - היה מאוד חביב)
להלן אתר הדן במנהג ומקורו (שימו לב לתמונת האדמור מקרלין שרוקד עם מטאטא!):
http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?t=15007
ציטוט:
בספר שער ראובן בשם ספר עלינו לשבח טעם נכון על הריקוד במטאטא
משום שנאמר בפסוק "וטאטאתיה במטאטא השמד" (ישעיה יד כג), ודרשוהו חז"ל על כילוי הבנים רח"ל, ולכן בעת שזכה להשיא את כל בניו וניצול מהאי (מזו ה) קללה - רוקד עם המטאטא לשבח לקב"ה על החסד שגמל עימו.
איציק ט.
באותו הנושא: