16 תשובות
billie eilish - i love you
one step closer
אנונימי
טוב , יש הרבה שירים ממש יפים אבל אני תמיד יכולה להקשיב ל-
marron 5- payphone , ולא ימאס לי
marron 5- payphone , ולא ימאס לי
be alright של דאן לוויס
pefect של אד שירן
cant take my eyes of you
mine
im looking through you
pefect של אד שירן
cant take my eyes of you
mine
im looking through you
השיר הכי טוב שהוקלט?
אין לי מושג, למרות שאני אוהב לנתח שירים. אבל אני עובד על זה xd
אני אוהב לומר דעות בשאלות כאלו בכל זאת, סו, לבחור שכתב one step closer
שיר ממש טוב מהדביוט של לינקין פארק, מודה
אבל יש להם שירים משמעותית טובים יותר, גם מבחינת ליריקה, גם מבחינת פרודקשן ואינסטרומנטציה.
faint, blackout, no more sorrow, keys to the kingdom
אבל זה באמת שיר טוב, לא אומר שלא.
אנגסטי בקטע טוב.
אין לי מושג, למרות שאני אוהב לנתח שירים. אבל אני עובד על זה xd
אני אוהב לומר דעות בשאלות כאלו בכל זאת, סו, לבחור שכתב one step closer
שיר ממש טוב מהדביוט של לינקין פארק, מודה
אבל יש להם שירים משמעותית טובים יותר, גם מבחינת ליריקה, גם מבחינת פרודקשן ואינסטרומנטציה.
faint, blackout, no more sorrow, keys to the kingdom
אבל זה באמת שיר טוב, לא אומר שלא.
אנגסטי בקטע טוב.
^אני מחליף שיר אהוב כל יומיים בערך
זה לא נכון
רק ה2 אלבומים הראשונים שלהם טובים
רק ה2 אלבומים הראשונים שלהם טובים
bts - on
שיר ככ עצומתי וככ טוב.
שיר ככ עצומתי וככ טוב.
ללינקין פארק יש 7 אלבומים
אנונימי
the kinks-waterloo sunset
אוקיי, אם אתם מתעקשים.
hybrid theory היה דביוט אדיר, כועס, שהביא נו מטאל למיינסטרים. הכתיבה שלהם לא מסובכת, אבל היא מעבירה את ההרגשה די טוב, יש בו שילוב טוב של ראפ ומטאל (אוח, points of authority), ובכללי אלבום ממש טוב.
אחריו הגיע מטאורה, שפריקינג התפוצץ. הוא קצת יותר עדין מהאלבום הראשון שלהם לטעמי, אבל אני מאוד אוהב אותו. שירים כמו breaking the habit, faint ן-don't stay הם פשוט מהקלאסיקות של לינקין פארק.
minutes to midnight היה קצת יותר בכיוון של רוק מאשר מטאל, אבל אני חושב שהוא גם היה ממש טוב. הוא כיפי וזורם, הכתיבה בו קצת יותר מגוונת מנגיד, האלבום הראשון שלהם, ויש בו כמה רגעים אגדיים כמו given up (פריקינג שבע עשרה שניות) ו-no more sorrow עם האינטרו שמתפוצץ בצורה כלכך כיפית.
אחריו הגיע a thousand suns, ובואו, זה האלבום הכי אנדרייטד שלהם. הם לקחו צעד אמנותי וניסו אלבום קונספט על שואה גרעינית, אבל ממש ניתחו את זה מהרבה זוויות, והעבירו את ההרגשה של כאוס בצורה מדהימה. האלבום נבנה באיטיות, מburning in the skies, ממשיך דרך רגעים מלאים ברגש כמו waiting for the end, ושירים מדהימים שמשלבים בהם קטעים אלקטרוניים בצורה נהדרת (blackout), ואז הכל פריקינג מתפוצץ בthe catalyst. תרתי משמע.
לא שמעתי את כל living things, ממה שהבנתי מהשירים ששמעתי הוא היה יותר פופי מהאלבומים הקודמים, אבל עדיין כיפי, ויש בו כמה שירים ממש טובים (האהוב עליי הוא כנראה i'll be gone).
אחריו הגיע the hunting party, ושם הם חזרו ליצור דברים כבדים יותר. השיר הראשון, הל. keys to the kingdom הוא פתיחה נהדרת, הם מארחים הרבה מוזיקאים שאני מעריך(דארון מאלקיאן, טום מורלו), ולמרות שזה לא אלבום מושלם, יש בו הרבה שירים שמגיעה להם יותר הערכה.
ולסיום, האלבום האחרון, one more light, לא שמעתי אותו במלואו. חלק מהשירים אהבתי, חלק פחות. הוא בטוח לא מתקרב לשיא היצירה שלהם, אבל סך הכל יש בו כמה שירים נחמדים+. כואב לשמוע את הטייטל טראק אחרי המוות של צ'סטר.
אז, לומר שיש ללינקין פארק רק שני אלבומים טובים?
shame on you.
זה כמו לומר על גרין דיי שיש להם רק שני אלבומים טובים. (מתייחס לאמריקן אידיוט ודוקי, כמובן)
כי יש כלכך הרבה יותר תוכן בדיסקוגרפיה שלהם.
hybrid theory היה דביוט אדיר, כועס, שהביא נו מטאל למיינסטרים. הכתיבה שלהם לא מסובכת, אבל היא מעבירה את ההרגשה די טוב, יש בו שילוב טוב של ראפ ומטאל (אוח, points of authority), ובכללי אלבום ממש טוב.
אחריו הגיע מטאורה, שפריקינג התפוצץ. הוא קצת יותר עדין מהאלבום הראשון שלהם לטעמי, אבל אני מאוד אוהב אותו. שירים כמו breaking the habit, faint ן-don't stay הם פשוט מהקלאסיקות של לינקין פארק.
minutes to midnight היה קצת יותר בכיוון של רוק מאשר מטאל, אבל אני חושב שהוא גם היה ממש טוב. הוא כיפי וזורם, הכתיבה בו קצת יותר מגוונת מנגיד, האלבום הראשון שלהם, ויש בו כמה רגעים אגדיים כמו given up (פריקינג שבע עשרה שניות) ו-no more sorrow עם האינטרו שמתפוצץ בצורה כלכך כיפית.
אחריו הגיע a thousand suns, ובואו, זה האלבום הכי אנדרייטד שלהם. הם לקחו צעד אמנותי וניסו אלבום קונספט על שואה גרעינית, אבל ממש ניתחו את זה מהרבה זוויות, והעבירו את ההרגשה של כאוס בצורה מדהימה. האלבום נבנה באיטיות, מburning in the skies, ממשיך דרך רגעים מלאים ברגש כמו waiting for the end, ושירים מדהימים שמשלבים בהם קטעים אלקטרוניים בצורה נהדרת (blackout), ואז הכל פריקינג מתפוצץ בthe catalyst. תרתי משמע.
לא שמעתי את כל living things, ממה שהבנתי מהשירים ששמעתי הוא היה יותר פופי מהאלבומים הקודמים, אבל עדיין כיפי, ויש בו כמה שירים ממש טובים (האהוב עליי הוא כנראה i'll be gone).
אחריו הגיע the hunting party, ושם הם חזרו ליצור דברים כבדים יותר. השיר הראשון, הל. keys to the kingdom הוא פתיחה נהדרת, הם מארחים הרבה מוזיקאים שאני מעריך(דארון מאלקיאן, טום מורלו), ולמרות שזה לא אלבום מושלם, יש בו הרבה שירים שמגיעה להם יותר הערכה.
ולסיום, האלבום האחרון, one more light, לא שמעתי אותו במלואו. חלק מהשירים אהבתי, חלק פחות. הוא בטוח לא מתקרב לשיא היצירה שלהם, אבל סך הכל יש בו כמה שירים נחמדים+. כואב לשמוע את הטייטל טראק אחרי המוות של צ'סטר.
אז, לומר שיש ללינקין פארק רק שני אלבומים טובים?
shame on you.
זה כמו לומר על גרין דיי שיש להם רק שני אלבומים טובים. (מתייחס לאמריקן אידיוט ודוקי, כמובן)
כי יש כלכך הרבה יותר תוכן בדיסקוגרפיה שלהם.
ובקשר לזה שקשה לבחור-נכון, אבל one step closer?
לדעתי יש להם שירים שלוקחים אותו בהליכה, מכל הבחינות.
לדעתי יש להם שירים שלוקחים אותו בהליכה, מכל הבחינות.
בגלל זה אני אוהב רק את השניים הראשונים ועוד כמה שירים כמו what ive done
95% ממה שאני שומע זה תראש' נו והבי מטאל
לגבי one step closer אני יודע שיש להם שירים יותר טובים כמו
numb
in the end
crawling
95% ממה שאני שומע זה תראש' נו והבי מטאל
לגבי one step closer אני יודע שיש להם שירים יותר טובים כמו
numb
in the end
crawling
rag'n'bone man - grace
ariana gerande-god is a woman. קלל
*אנחה *
god is a woman? סירייסלי?
טוב, יש לה שירים פחות טובים.
אבל עדיין.
הוא אפילו לא מתקרב לקרסוליים של לא מעט מהשירים שכתבו כאן.
god is a woman? סירייסלי?
טוב, יש לה שירים פחות טובים.
אבל עדיין.
הוא אפילו לא מתקרב לקרסוליים של לא מעט מהשירים שכתבו כאן.
באותו הנושא: