זה בסדר לשלוח את זה לחברה שלי כשאנחנו חוגגים שנה? זה מחר

דוגרי, אני מתלבט. אני מתלבט איך להתחיל את השיחה הזאת.
אם להתחיל ב - אני אוהב אותך, או ב - אני אוהב אותך.
את זוכרת איך שנינו הכרנו בבית קפה?
זה שנמצא שני מטר מהבית שלך? את היית עם דנה, אני עם נדב,
ואיך שהוא, את התחלת איתי. לא ציפיתי לזה.
אחת כמוך, אחת שאין כמוהה, יפה יותר מכל הבנות שאי פעם ראיתי, תתחיל איתי? הנער הפשוט ביותר שידע היקום?
אני לא אשכח לעולם איך התחלת איתי.
שמת לי פתק בתוך מתחת לצלחת כשנדב ואני התרכזנו במשהו אחר. אחרי שעה שלחתי לך הודעה ומשם כבר הכל היסטוריה.
היום אני רוצה לעשות את זה אחרת.
היום אני אתחיל איתך שוב. אחרי שנה.
אף פעם לא יימאס לי להתחיל איתך. אף פעם לא יימאס לי להיות איתך לבד ולצחוק כל פעם מחדש יותר מהפעם הקודמת.
השנה האחרונה הוציאה את כל הרע שהיה בי, את כל הטינופת והלכלוך שהיה לי על עצמי וזה לא אני שגרמתי לזה.
זה את. זה את שגרמת לכל הטוב הזה. את האדם היחיד בעולם שאוהב אותי כמו שאני. ואני אוהב אותך כמו שאת.
לא עוברת דקה שאת לא עוברת אצלי בראש, ונשארת שם.
ואני מת על זה. אני לא רוצה שזה ייעצר.
אני בוכה עכשיו. לא מעצב, משמחה.
משמחה שמצאתי את האדם המדהים שבבית הקפה.
את הדבר הכי קרוב שהיה לי, שיש לי ושיהיה לי אבר.
אני מאוהב בך עד מאדים + חזרה + שוב למאדים + שוב חזרה.
אני מסתכל עלייך ומתעלף מאהבה.


שלך,
האדם שמטורף עלייך, שמאוהב בך ושלא מוכן לוותר עלייך,
יונתן.