האדם פועל בצורה תכליתית ורציונלית?

כל דבר שהאדם עושה בקשר לדת כמו מצוות או ללמוד זה תכליתי לגבי הרציונל אם הבן אדם מגיע לרמה גבוהה באמונה באמונה אז הוא עושה את הדברים גם מרציונל
ולא כמצוות אנשים מלומדה

כל שאר הדברים שהאדם עושה זה בדרך כלל או מרציונל או מניצול או משיעמום

לא.
אני אביא דוגמא: אם אדם הולך לקנות עט. והוא יודע שבחנות לידו העט עולה 15 שקלים ובחנות מעבר לכביש דקה הליכה העט עולה 10 שקלים. ככל הנראה הוא יחצה את הכביש כדי לחסוך 5 שקלים.
אם אותו אדם הולך לקנות מחשב והוא יודע שבחנות לידו המחשב עולה 5000 שקלים ובחנות מעבר לכביש דקה הליכה המחשב עולה 4995 שקלים. ככל הנראה הוא יקנה בחנות לידו ב5000.
למרות שבשנים המקרים הוא צריך ללכת דקה בשביל לחסוך 5 שקלים במקרה אחד הוא יעשה זאת ובשני לא. ללא שום הסבר רציונלי.

שואל השאלה:
אבל הוא כן עושה פעולה תכליתית.

הפעולה עדיין רציונלית פשוט במקרה השני הערך של החיסחון יותר במודע בהתייחס לשווי הקניה המלאה

אבל מה הקשר לתכליתית לא הבנתי

השאלה מה אתה מגדיר תכלית לפעולה.
אם תכלית זה במובן הפשטני שהתכלית שאני אוכל זה בשביל להזין את הגוף שלי אז כמובן שיש תכלית.
אך אם אתה יורד לסוף המחשבה אתה מבין שאין תכלית כי אדם שאוכל עושה את זה בשביל להזין את עצמו או בשביל להנות.
אם זה בשביל להזין את עצמו אז זה בעצם בשביל להמשיך להתקיים עכשיו מה התכלית להמשך הקיום? לדעתי לכל אחד יש תכלית סובייקטיבית ללמה הוא רוצה להמשיך להתקיים אבל אין באמת תכלית אובייקטיבית אמיתית להמשך הקיום של כל אינדיבידואל ובכללי להמשך הקיום של האנושות.
אם הוא אוכל בשביל הנאה אז שוב זה תכלית סובייקטיבית שלו...

אממה.
לא נכון, רשמתי הוא יודע שההבדל הוא 5 שקלים. עכשיו האם שווה לו ללכת דקה בשביל לחסוך 5 שקלים? אם כן הוא צריך לעשות את זה בשני המקרים אם לא הוא לא צריך לעשות את זה בשני המקרים. האדם לא חושב בצורה רציונלית שכלית טהורה.

חשבתי על הנושא, ובהתחלה הגעתי לשתי גישות בעניין התאווה (הרצון להנאה מיידית):
גישה מס' 1 - יש להפריד בין התאווה, לבין הפעולה הרציונאלית.
גישה מס' 2 - אין להפריד בין התאווה, לבין הבחירה בפעולה הרציונאלית,
כיוון שכל פעולה שהאדם מבצע, תהיה רציונאלית מבחינתו -
כלומר,
כאשר אדם מחליט לבחור בתאווה על פני הסבר אחר,
כנראה שבהסתכלות רציונאלית מבחינתו,
זו האופציה האידיאלית לבחירה,
כיוון שההנאה אותה הוא יחווה (אציין שעצם ההנאה היא בעצם תכלית מסוימת) שווה את הבחירה שלו באופציה זו - על פני הרווחים שהיה יכול להשיג, בבחירה באופציה השנייה.

במבט ראשוני, גישה מס' 2 נראית הגיונית, והיא אכן כך כאשר האדם נמשך לדבר מסוים בפעם הראשונה בחייו, אך מהפעמים הבאות, זה לא כך בהכרח (ואף - לרוב זה לא כך).
למה? בגלל שאחרי ביצוע המעשה ההנאה נגמרת, בעוד שהזמן הושקע כבר על הפעולה, והתבזבז (או שאותה הפעולה מזיקה לבריאות - כגון עישון סיגריות, או אכילת מאכל או לחילופין שהיא אסורה מסיבות דתיות).

אך אם ניצול הזמן לא חשוב לאותו האדם, או שהוא אפילו מעוניין להעביר אותו (ואין לו שום מניעות למה לא לבצע את הפעולה) - אז הבחירה בתאווה דווקא תהיה רציונאלית.
(אופציה זו פחות נפוצה, אך ראיתי לנכון לציין אותה)

אם כך - נשארנו עם גישה מס' 1.
ולתשובתי,
קודם כל, כמובן שזה אינדבדואלי - אצל כל אדם השאיפה לרציונאליות, (ביחס לרצון למימוש התאווה) שונה משל חברו.
ובהתחשב בכך -
ככל שההחלטה נתפשת כגורלית, ומשמעותית עבור אותו האדם, כך הוא ייטה לבצע את פעולותיו בצורה רציונאלית, יותר מאשר בצורה "תאוותנית" .

התייחסותי לרגשות -
אגדיר רגש כ"תאווה" אשר אינה מתכלה - כיון שכל פעם שהאדם נזכר בהחלטה שהוא עשה, עולים בו רגשות סיפוק/חרטה, וטבעי (ובמקרים מסוימים אף הגיוני) מצד האדם לקחת בחשבון את האפשרות שהמעשה לא ישכח ממוחו, וסטטיסטית הוא יזכר בו מתישהו (כל זאת במידה והמעשה משמעותי מצד האדם, וכמו שציינתי לעיל -ככל שהוא יותר משמעותי, כך הרציונאליות של ההתחשבות במקרה זה גדולה יותר, ורלוונטית יותר).
ובעניין החלטה בין אפשרות מסויימת (בכוונה לא אומר רציונאלית) - 1,
לבין אפשרות מסויימת 2, כאשר הרגש מושך לאפשרות 2 (בצורה בה אם הוא לא היה, היה יותר רציונאלי לבחור באפשרות 1),
נתייחס לבחירה ברגשות (בדומה לגישה 2), כרציונאלית יותר מבחינת הבוחר, מהסיבות שהזכרתי לעיל בהתייחסותי לגישה 2.

נ.ב. - אהבתי את השאלה :)

^skyless
התייחסת לרציונאליות במובן האובייקטיבי שלה.
במישור הזה, אני מסכים עם הדברים שציינת לגמריי.
(אני התייחסתי לבחירה הרציונאלית מבחינת האדם המבצע את הבחירה).

כן, לפעמים התכלית היא שאין תכלית ולפעמים הרציונל לא הכי רציונלי, אבל טכנית, כן. אובייקטיבית? בכלל לא