מכוון לטרנסים/יות שבינינו

הבן זוג שלי טרנס.
הוא הרגיש גבר מגיל קטן ככה הוא אמר לי והוא יצא בפני המשפחה והם קיבלו את זה והיום הוא על הורמונים

אני "טרנסית" לשעבר, והכל בהתחלה היה בסדר עם זה עד שסיפרתי להורים, ומאז שסיפרתי להם התחלתי להדחיק את זה, לשכנע את עצמי שאני בן ובסופו של דבר
אני עדיין מרגיש נקבה, אבל אמשיך להדחיק בשביל לשמור על הכבוד המשפחתי.

שואל השאלה:
לא ניראלי שאת/ה צריך/ה להדחיק את זה כדי לרצות אחרים אם זה מה שאתה מרגיש. אולי כדאי לך לחכות לגיל מתאים שבו תוכל/י להחליט החלטות כמו לקחת הורמונים וזה לבד.

אני לא יכול אני לא רוצה להרוס לעצמי את החיים.
אני פשוט חושב שאני צריך להמשיך להדחיק את זה עד שבסופו של דבר זה ייעלם(?) איך שהוא?

זה לא יעלם אוף עצוב לי בשבילך :(
אתה צריך לחיות את החיים שלך לא של אחרים

שואל השאלה:
אני לא בטוח שזה יכול להיעלם וזה קשה אבל אולי את/ה יכול/ה לדבר על זה עם חבר קרוב או בצ'ט אנונימי באינטרנט ולקבל עצה טובה :)

דיברתי עם כל כך הרבה אנשים שייעצו לי מה לעשות בנושא הזה, ובכל מצב חזרתי למיטה בוכה.
אז למה להמשיך?
(ותודה שבכלל אכפת לכם מזה)

שואל השאלה:
תראה/י, אני לא יצאתי מהארון עדיין ולא נראה שאף אחד חושד בי, יש לי שיער קצר, אני לובש רק בגדים מהבויז סקשן אבל עדיין ההורים שלי פונים אליי בלשון נקבה. זה די קשה אבל כל פעם שיצאתי מהבית התלבשתי איך שנוח לי וכשהמוכרים בחנות פונים אליי בלשון זכר ואמא שלי מתקנת אותם אני פשוט אומר לה שזה מביך אותי כשהיא מתקנת. אז אולי גם את/ה יכולים לעשות משהו דומה :)))

תודה (:
אבל לא.. אני פשוט אמשיך בשלי לצערי

יש לי המון חוויות סביב זה, לא אפרט על כולן בפומבי, אבל אם תרצה אשמח לשתף אותך בפרטי.
בכל מקרה, אני ידעתי שאני לא "בת נורמטיבית" מגיל קטן, והייתי מסתובב בגיל גן ואומר שאני "חצי בן חצי בת", אבל ההורים שלי פרימיטיביים בקטע הזה, ובחרו להתעלם ולקוות שאני טומבוי.
לא עבד להם, ובגיל 14 יצאתי מהארון, כמובן שלא קיבלו אותי.
והתחלתי הורמונים השבוע (15.3)

בהצלחה!

שואל השאלה:
בהצלחה עם הטרנזישן :)))))

תודה!