6 תשובות
זה כן צום חובה, רק הוא פחות מחמיר משאר הצומות.
צום יום כיפור ותשעה באב הם הצומות הכי גדולים, הכי חשובים והכי מחמירים, היתר נחשבים לצומות קלים, אבל כולם צומות חובה.
https://www.hidabroot.org/article/231571
https://www.hidabroot.org/question/30582
https://www.yeshiva.org.il/midrash/411
https://www.rabenu.co.il/he/הלכות/הלכות-תעניות-ובין-המצרים/item/2184-הלכות-החייבים-והפטורים-בצומות
צום יום כיפור ותשעה באב הם הצומות הכי גדולים, הכי חשובים והכי מחמירים, היתר נחשבים לצומות קלים, אבל כולם צומות חובה.
https://www.hidabroot.org/article/231571
https://www.hidabroot.org/question/30582
https://www.yeshiva.org.il/midrash/411
https://www.rabenu.co.il/he/הלכות/הלכות-תעניות-ובין-המצרים/item/2184-הלכות-החייבים-והפטורים-בצומות
שואל השאלה:
אלוקים ציווה עלינו לצום ביום הזה?
אלוקים ציווה עלינו לצום ביום הזה?
אנונימית
לא, הצום הזה הוא בגדר מנהג שהשתרש בחיים שלנו
שואל השאלה:
אז אם זה רק מנהג זה אומר שזה לא חובה
בעייני מה שחובה זה רק מה שאלוקים ציווה מאתנו
לגטימי לא?
אז אם זה רק מנהג זה אומר שזה לא חובה
בעייני מה שחובה זה רק מה שאלוקים ציווה מאתנו
לגטימי לא?
אנונימית
הוא לא ציווה עלינו אבל זה כן חובה. יש מצוות שתיקנו חכמים. שלחתי לך קישורים עם תשובות לשאלות שלך...
https://www.yeshiva.org.il/midrash/411
מעתיק לכאן את הקטע הרלוונטי, אבל תקראי הכל, שלא תביני לא נכון. והגישה שלך לא נכונה. יש מצוות שתקנו לנו חכמים והן חובה לכל דבר. בתור דתייה את צריכה לקיים כל מה שכתוב בתורה - התורה שבכתב, והתורה שבעל פה.
א - מעמד הצומות בימינו
כשתקנו הנביאים אחר חורבן בית המקדש הראשון ארבעה צומות, תקנו אותם כדוגמת צום יום הכיפורים, שכן בדרך כלל תקנו חכמים את תקנותיהם כדוגמת מה שנצטווינו בתורה. וכמו שצום יום הכיפורים נמשך יממה שלמה כך גם תקנו את ארבעת הצומות. וכשם שבצום הכיפורים אסורים בחמישה עינויים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, כך תקנו גם בצומות על החורבן. וכך נהגו במשך שבעים שנות גלות בבל.
וכשחזרו עולי בבל לבנות את בית המקדש השני, נתבטלו הצומות והפכו לימי ששון ושמחה, שנאמר (זכריה ח, יט): "כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי (בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (ט' באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (ג' בתשרי) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (י' בטבת) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".
וכשנחרב בית המקדש השני, חזרו לקיים את אותם הצומות. וכך נהגו במשך כל השנים הקשות שאחר חורבן בית המקדש השני, שנים שבהן התחולל מרד בר כוכבא וחורבן ביתר ויהודה. נמצא שדין הצומות תלוי במצבנו הלאומי. בתקופת גזרות ושמד חייבים לצום באותם הצומות. וכשבית המקדש בנוי, ימי הצום הופכים לימי ששון ושמחה.
ובמצב ביניים, כשמצד אחד בית המקדש חרב, ומנגד, אין עלינו גזירות קשות, כפי שהיה בתקופת רבי יהודה הנשיא, דין הצומות תלוי ברצונם של ישראל, "רצו - מתענין, רצו - אין מתענין". וכך הדין בעשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז וצום גדליה. אבל בתשעה באב, כיוון שנכפלו בו הצרות, ששני בתי המקדש נחרבו בו, גם במצב הביניים חייבים לצום, ואין הדבר תלוי ברצון (ר"ה יח, ב).
למעשה, נהגו ישראל גם במצב הביניים לצום בכל הצומות, וממילא חובה על כל אחד מישראל לצום בהם. וכך הדין עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, שאז יהפכו ימי הצומות לימי שמחה וששון.
https://www.yeshiva.org.il/midrash/411
מעתיק לכאן את הקטע הרלוונטי, אבל תקראי הכל, שלא תביני לא נכון. והגישה שלך לא נכונה. יש מצוות שתקנו לנו חכמים והן חובה לכל דבר. בתור דתייה את צריכה לקיים כל מה שכתוב בתורה - התורה שבכתב, והתורה שבעל פה.
א - מעמד הצומות בימינו
כשתקנו הנביאים אחר חורבן בית המקדש הראשון ארבעה צומות, תקנו אותם כדוגמת צום יום הכיפורים, שכן בדרך כלל תקנו חכמים את תקנותיהם כדוגמת מה שנצטווינו בתורה. וכמו שצום יום הכיפורים נמשך יממה שלמה כך גם תקנו את ארבעת הצומות. וכשם שבצום הכיפורים אסורים בחמישה עינויים: אכילה ושתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, כך תקנו גם בצומות על החורבן. וכך נהגו במשך שבעים שנות גלות בבל.
וכשחזרו עולי בבל לבנות את בית המקדש השני, נתבטלו הצומות והפכו לימי ששון ושמחה, שנאמר (זכריה ח, יט): "כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי (בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (ט' באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (ג' בתשרי) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (י' בטבת) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים, וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ".
וכשנחרב בית המקדש השני, חזרו לקיים את אותם הצומות. וכך נהגו במשך כל השנים הקשות שאחר חורבן בית המקדש השני, שנים שבהן התחולל מרד בר כוכבא וחורבן ביתר ויהודה. נמצא שדין הצומות תלוי במצבנו הלאומי. בתקופת גזרות ושמד חייבים לצום באותם הצומות. וכשבית המקדש בנוי, ימי הצום הופכים לימי ששון ושמחה.
ובמצב ביניים, כשמצד אחד בית המקדש חרב, ומנגד, אין עלינו גזירות קשות, כפי שהיה בתקופת רבי יהודה הנשיא, דין הצומות תלוי ברצונם של ישראל, "רצו - מתענין, רצו - אין מתענין". וכך הדין בעשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז וצום גדליה. אבל בתשעה באב, כיוון שנכפלו בו הצרות, ששני בתי המקדש נחרבו בו, גם במצב הביניים חייבים לצום, ואין הדבר תלוי ברצון (ר"ה יח, ב).
למעשה, נהגו ישראל גם במצב הביניים לצום בכל הצומות, וממילא חובה על כל אחד מישראל לצום בהם. וכך הדין עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, שאז יהפכו ימי הצומות לימי שמחה וששון.
זה צום שהרבה פחות מחמירים איתו, הוא לא כמו יום כיפור/תשעה באב (הוא גם הרבה יותר קצר מהם..). יש בו הרבה הקלות, אבל הוא בכל זאת צום ואי אפשר לוותר עליו רק בגלל שהוא יותר פשוט
באותו הנושא: