זה די ארוך בשביל לכתוב כאן אז תסתכלו בפירוט.

לפני פחות מחודש אמרתי לאמא שלי שיש לי תסמינים לבעיה נפשית (סה"כ רציתי להיות בטוחה) , ביפולר (מניה דיפרסיה) ואז היא אמרה לי שזה לא וסתם ככה גיל ההתבגרות , אני בת 14 כבר.
היום היא אמרה משהו לרופא בשביל אחותי ושאלה אם מניה דיפרסיה תורשתית ואז הסבירה לאחותי שבגלל שלאמא שלי יש וכנ"ל לגבי אבא שלי.
למה היא שיקרה לי? .
ובכן עכשיו אני לא הולכת להיבדק כי שכנעתי את עצמי שאני סתם דפוקה במוח ושאני מדמיינת הכל וסתם רוצה להיות כמו אחרים כי תמיד אומרים לי את זה.
ועוד משהו שלא קשור כלכך לשאלה , כל פעם שבן אדם צורח ללא הפסקה למרות שאני מבקשת ממנו אני נכנסת לסטרס , כעס ומתחילה לבכות.
אני מתחננת לעצמי שיפסיקו ונכנסת למצב שאני יודעת שאני עוד שנייה אפגע במשהו/מישהו , למה?