13 תשובות
כשאת חושבת איך תסיחי את דעתך את בעצם מסיחה את דעתך
בכללי נראהלי פשוט תחשבי על משו אחר כי אין לך חשק לכלום ואת רק חושבת..
בכללי נראהלי פשוט תחשבי על משו אחר כי אין לך חשק לכלום ואת רק חושבת..
שואל השאלה:
אבל אין למי לפרוק ונמאס לי לפרוק את אותה מגילה כל פעם מחדש לאנשים זרים באינטרנט
ונראה לי שכבר בכיתי כל כך הרבה שהמוח שלי עוד שנייה מתפוצץ
אבל אין למי לפרוק ונמאס לי לפרוק את אותה מגילה כל פעם מחדש לאנשים זרים באינטרנט
ונראה לי שכבר בכיתי כל כך הרבה שהמוח שלי עוד שנייה מתפוצץ
אנונימית
שואל השאלה:
על מה בדיוק אני אחשוב
על מה בדיוק אני אחשוב
אנונימית
תנסי לדבר על זה, את ממש ממש מוזמנת לדבר איתי :), גם אני עברתי את זה וגם חברים שלי ונהניתי לעזור להם ולדבר על זה, זה חשוב.
אם את לא מרגישה בנוח איתי, תפני לחבר/ה קרוב/ה.
תנסי לעשות דברים שאת אוהבת ואם צריך תגרמי לעצמך לעשות אותם "בכוח" ואז את רק תרצי להמשיך.
אני מאוד ממליצה על ספורט שאת אוהבת או שתמיד רצית לעשות, אני שיחקתי כדורסל וכל מני אימונים, הם מרגיעים, את לא חושבת בהם יותר מדי וההרגשה אחריהם היא פשוט אחרת.
שוב, אם תרצי את מוזמנת לשלוח לי הודעה:).
מקווה שהכל יהיה בסדר, בהצלחה❤
אם את לא מרגישה בנוח איתי, תפני לחבר/ה קרוב/ה.
תנסי לעשות דברים שאת אוהבת ואם צריך תגרמי לעצמך לעשות אותם "בכוח" ואז את רק תרצי להמשיך.
אני מאוד ממליצה על ספורט שאת אוהבת או שתמיד רצית לעשות, אני שיחקתי כדורסל וכל מני אימונים, הם מרגיעים, את לא חושבת בהם יותר מדי וההרגשה אחריהם היא פשוט אחרת.
שוב, אם תרצי את מוזמנת לשלוח לי הודעה:).
מקווה שהכל יהיה בסדר, בהצלחה❤
תשבי במדיטציה. פשוט תהיי. העצב יחלוף. כמו כול דבר. בשביל להתגבר על משהו בתוכנו צריך להיות איתו. אם בורחים זה לא עוזר.
לנסות לטפל בזה ,להתמודד
שלום לך אנונימית יקרה,
אני קורא את ההודעה שלך והיא חודרת עמוק ללבי. אני מרגיש את העצב שלך מתוך השאלות, ונדמה שאני מזהה גם איזה פחד, חשש גדול מחוסר היכולת הזו שלך להשאיר את העצב בצד, כאילו את פוחדת ממה שיהיה אם לא תצליחי. נדמה כאילו העצב מלווה אותך כל הזמן, נמצא לידך בכל אשר תעשי, ומדברייך ניתן להבין שיש לך הרבה הצדקות להיות עצובה. המצב נשמע די מתסכל, כשאת מנסה שוב ושוב כל מיני הסחות דעת כדי לשכוח לכמה דקות את העצב, אבל הוא כנראה חרוט בך עמוק עמוק.
אין לי תשובה פשוטה לשאלה שלך. מקווה שתמצאי אותה! יש בך את האומץ לחפש תשובות, וזה יכול להיות התחלה של מסע שאולי יביא אותך למקום אחר.
האם ניסית לדבר על כך עם משיהו? חבר, או משפחה; מורה או איש מקצוע. שיתוף יכול לעורר מחשבות חדשות ודרכים שלא חשבת עליהן, וזה תמיד עדיף בעיני מאשר לבד.
יקרה, אני מתנדב בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. מתנדבים שלנו נמצאים באתר sahar.org.il/help כל ערב בין 9 לחצות. אני מזמין אותך להתחבר ולהתכתב איתנו בצ'אט, גם אנונימי. אנחנו פה בשבילך, להקשיב, לנסות להבין, ואולי לסייע או לכוון אותך למי שיכול לסייע לך בקהילה. אל תישארי לבד עם השאלות האלו.
מקווה לשמוע ממך,
מתנדב בסה"ר.
אני קורא את ההודעה שלך והיא חודרת עמוק ללבי. אני מרגיש את העצב שלך מתוך השאלות, ונדמה שאני מזהה גם איזה פחד, חשש גדול מחוסר היכולת הזו שלך להשאיר את העצב בצד, כאילו את פוחדת ממה שיהיה אם לא תצליחי. נדמה כאילו העצב מלווה אותך כל הזמן, נמצא לידך בכל אשר תעשי, ומדברייך ניתן להבין שיש לך הרבה הצדקות להיות עצובה. המצב נשמע די מתסכל, כשאת מנסה שוב ושוב כל מיני הסחות דעת כדי לשכוח לכמה דקות את העצב, אבל הוא כנראה חרוט בך עמוק עמוק.
אין לי תשובה פשוטה לשאלה שלך. מקווה שתמצאי אותה! יש בך את האומץ לחפש תשובות, וזה יכול להיות התחלה של מסע שאולי יביא אותך למקום אחר.
האם ניסית לדבר על כך עם משיהו? חבר, או משפחה; מורה או איש מקצוע. שיתוף יכול לעורר מחשבות חדשות ודרכים שלא חשבת עליהן, וזה תמיד עדיף בעיני מאשר לבד.
יקרה, אני מתנדב בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. מתנדבים שלנו נמצאים באתר sahar.org.il/help כל ערב בין 9 לחצות. אני מזמין אותך להתחבר ולהתכתב איתנו בצ'אט, גם אנונימי. אנחנו פה בשבילך, להקשיב, לנסות להבין, ואולי לסייע או לכוון אותך למי שיכול לסייע לך בקהילה. אל תישארי לבד עם השאלות האלו.
מקווה לשמוע ממך,
מתנדב בסה"ר.
יקרה, תודה שענית חזרה. זה לא מובן מאליו. שיתפת בתשובתך על עצמך ועל התהליך שאת עוברת ומקווה שזה אולי מעט הקל.. כפי שאת מספרת, ניכר שאת עטופה בסביבה תומכת, גם אמא וגם צוות ביה"ס .. ייתכן וזה קצת מנחם, שאת לא לבד. כפי שאת מעידה, כרגע לפרוק ולדבר על הדברים מציף ואולי אפילו מייאש - ואת מבינה שכרגע זה לא נכון לך. אולי בעתיד.
אז במידה שתרצי, תרגישי צורך - דעי שאנו מחכים לך.
שלך, מתנדב סה"ר.
אז במידה שתרצי, תרגישי צורך - דעי שאנו מחכים לך.
שלך, מתנדב סה"ר.
תשקלי את זה למתישהו. תהיי חזקה . אבל תזכרי שזה כן יכול להשתפר מרצון שלך
שואל השאלה:
תודה רבה לכם❤
תודה רבה לכם❤
אנונימית
בשמחה ועל לא דבר
שואל השאלה:
היי, תודה רבה על היחס, הקדשת הזמן והתשובה המושקעת, זה לא מובן מאליו.
כמו שכתבת, יש בי את האומץ לחפש תשובות אבל זה כבר לא מלהיב כי זה לא חדש, זה שנים ככה.. וזאת כבר בטח לא התחלה של מסע שיביא אותי למקום אחר, כי שוב - שנים.
בוודאי שניסיתי לדבר עם מישהו, הסביבה שלי תומכת מאוד ויש סביבי אנשים מדהימים שביניהם פסיכולוגית מדהימה שאיתה חוויתי משבר בעקבות משהו שאילץ אותי ואותה להפסיק את הפגישות שלנו לאחר שנים שהייתי איתה והרגשתי משהו כמו "איך ממשיכים מכאן" בלעדיה. היום אני לא מוכנה נפשית להיכנס שוב לתהליך חדש, ניסיתי וזה לא עבד. מניסיוני עם פסיכולוגים אף פעם לא היה לי חיבור בקלות למטפל שישב מולי ואותה אחת שאהבתי באמת הייתה אחרת מכולם. היה לי קשה מול מישהו חדש, להתחיל שוב מהתחלה תהליך של כמה שנים זה מטורף, כל הזמן השוויתי בינה לבין הקודמת ולבסוף החלטתי שזה לא זמן מתאים לטיפול חדש. לקחתי הפסקה ועד הטיפול המשמעותי הבא אמא שלי תומכת בי מאוד וגם הצוות החינוכי בבית הספר שעושה מעל ומעבר.
בשורה תחתונה אני לא מחפשת לדבר עם מישהו, בדרך כלל לפרוק מאוד משחרר ומקל אבל אני נמצאת במקום שפריקה היום רק עושה נזק, זה רק מכאיב לי לדבר על הדברים כי דיברתי כבר על הכל ואין פתרון, זה קצת לטחון מים וזה סתם מעיק לפתוח דברים כבדים ומכאיבים. וזה שאין פתרון זה מה שגורם גם לי וגם לסביבה שלי לתחושה של חוסר אונים כי מאוד רוצים לתמוך בי ולעזור אבל אין באמת איך. לפחות כרגע.. בשלב זה של החיים. אני יודעת שמאוד קשה להבין כי לא כל התמונה ברורה וזה מאוד מורכב להסביר את הכל, זה ככה רק קצה המזל ורק זה כבר יותר מדי מלל.
בקיצור תודה רבה על ההצעה, אבל כרגע זה לא משהו שמתאים לי.. מעריכה מאוד.
היי, תודה רבה על היחס, הקדשת הזמן והתשובה המושקעת, זה לא מובן מאליו.
כמו שכתבת, יש בי את האומץ לחפש תשובות אבל זה כבר לא מלהיב כי זה לא חדש, זה שנים ככה.. וזאת כבר בטח לא התחלה של מסע שיביא אותי למקום אחר, כי שוב - שנים.
בוודאי שניסיתי לדבר עם מישהו, הסביבה שלי תומכת מאוד ויש סביבי אנשים מדהימים שביניהם פסיכולוגית מדהימה שאיתה חוויתי משבר בעקבות משהו שאילץ אותי ואותה להפסיק את הפגישות שלנו לאחר שנים שהייתי איתה והרגשתי משהו כמו "איך ממשיכים מכאן" בלעדיה. היום אני לא מוכנה נפשית להיכנס שוב לתהליך חדש, ניסיתי וזה לא עבד. מניסיוני עם פסיכולוגים אף פעם לא היה לי חיבור בקלות למטפל שישב מולי ואותה אחת שאהבתי באמת הייתה אחרת מכולם. היה לי קשה מול מישהו חדש, להתחיל שוב מהתחלה תהליך של כמה שנים זה מטורף, כל הזמן השוויתי בינה לבין הקודמת ולבסוף החלטתי שזה לא זמן מתאים לטיפול חדש. לקחתי הפסקה ועד הטיפול המשמעותי הבא אמא שלי תומכת בי מאוד וגם הצוות החינוכי בבית הספר שעושה מעל ומעבר.
בשורה תחתונה אני לא מחפשת לדבר עם מישהו, בדרך כלל לפרוק מאוד משחרר ומקל אבל אני נמצאת במקום שפריקה היום רק עושה נזק, זה רק מכאיב לי לדבר על הדברים כי דיברתי כבר על הכל ואין פתרון, זה קצת לטחון מים וזה סתם מעיק לפתוח דברים כבדים ומכאיבים. וזה שאין פתרון זה מה שגורם גם לי וגם לסביבה שלי לתחושה של חוסר אונים כי מאוד רוצים לתמוך בי ולעזור אבל אין באמת איך. לפחות כרגע.. בשלב זה של החיים. אני יודעת שמאוד קשה להבין כי לא כל התמונה ברורה וזה מאוד מורכב להסביר את הכל, זה ככה רק קצה המזל ורק זה כבר יותר מדי מלל.
בקיצור תודה רבה על ההצעה, אבל כרגע זה לא משהו שמתאים לי.. מעריכה מאוד.
אנונימית
פורקים הכל עד שכבר לא נשאר כוח. בוכים הרבה. מדברים עם מישהו ואז אתה מרגיש שאתה משתחרר מההרגשה וכן רוצה לעשות משהו אחר