אני לבד, באמת הפעם, נמאס.

סיפור חיי פשוט תתקדמי ואל תסתכלי לאחור לא משנה עד כמה זה כואב או קשה כי בסוף זה ישתלם

תמצאי איזה חוג או משהו שאת אוהבת

מחזק אותך אבל פשוט תתמקדי בתחביב שאת אוהבת ואל תשימי על אף אחד

יואו אני מבינה אותך ברמה מפחידה!! גם אני לא רוצה ללכת בגלל זה לבית ספר .. :/ אם באלך לדבר עם מישהו שבדיוק באותה סיטואציה כמו שלך, אני פה :)

אני חוויתי אותו דבר ולכן אני יכול להגיד לך שאחת מהפעמים שהייתי לבד הלכתי לפארק שכבתי על הדשא ואז הבנתי משהו שהחיים הם כמו השמיים, פעם בא ענן לבן הוא נשאר לרגע והולך, פעם בא ענן שחור הוא נשאר לרגע והולך ויש פעמים שענן השחור מכסה את כל השמיים וזה נראה כאילו לא יהיה יותר טוב אבל זה לא משנה כמה גדול הוא ,הוא תמיד בא והולך...
אני יודע שולי הכל עכשיו זבל אבל באמת סמכי עליי שזה יעבור הכל יעבור באמת.
הייתי שם הייתי במצב הרבה יותר עמוק מזה ובאמת שזה גם יעבור אם את צריכה משהו אז בואי לפרטי אין לי בעיה לדבר איתך ולעזור ואני תמיד פה

הכל עובר, תכף פורים, תכף פסח.
את צריכה להתחיל לבנות לעצמך מעגל חברתי חדש וזאת ההזדמנות. דף חדש. את לא מוצאת בבית ספר אז תירשמי לחוג/ מסגרת נוער/ תלכי להתנדב במקום כמו כנפיים של קרמבו. תירשמי למסגרת של ספורט שאת אוהבת זה ירים לך את המצב רוח. שם תמצאי כמה אנשים נחמדים, תדברי איתם תכירי אותם, תפתחי איתם קבוצת וואטסאפ ותציעי להם להיפגש וככה תמשיכי. תנסי הכי הרבה מסגרות ככה את בונה לעצמך כמה מעגלים חברתיים..
לגבי המצב בבית ספר: מבינה את תחושת התסכול זה הדבר הכי כואב בעולם אני אישית הייתי כמעט במצב שלך שנלחמתי להישאר בחבורה ובכל זאת לא התייחסו אלי הייתי כמו גלגל חמישי. הייתי בוכה כמעט כל יום. תראי: לכל בן אדם יש מן תחושה שהוא יודע מה חושבים עליו, הידיעה ששופטים אותך כל הזמן. ובדרכ מתברר שלא חושבים ככה עליך. גם טבעי שבן אדם יחשוב ש*כולם* שונאים אותו. בפועל תזכרי שכמו שאת חושבת מה חושבים עלייך, כך גם כל אחד אחר- כולם מסתכלים על עצמם, אף אחד לא מתרכז בך. ככה גם יכול להיות שבכלל לא יודעים מה את מרגישה. אז נכון יש את החבורה אל תחזרי אליה אם היא משאירה אותך ככה לבד. אז תמצאי מעגל אחר להשתייך אליו- בטוחה שתמצאי. אל תתביישי כי אין לך מה להפסיד חחח זה או לבד או יותר טוב מלבד. דברי עם אנשים סכיתה אם יש צורך דברי עם המחנכת.. אני בטוחה שתמצאי את מקומך כמו שכל בן אדם נודד בעולם החלך הולך עד שמוצא את המקום שיחיה בו חיי נחת:)

אל תרימי ידיים ואל תוותרי.
הייתי במצב שלך ואני מבינה אותך כל כך.
תזכרי שזאת רק תקופה היא תעבור ותצאי ממנה חזקה יותר

במידה ואת בתיכון עוד שנתיים שלוש מהיום את לא תראי אותן יותר

בול, אחד לאחד מה שקורה לי.
ואצלי זה אפילו יותר מסובך.

ממש כולם שונאים אותך?
כולם יורדים עלייך או מדברים עלייך/אלייך לא יפה?
חייבים להיות כמה ילדים נחמדים שיאהבו אותך כמו שאת, תמיד יש.
גם אני הייתי במצב הזה, כביכול הלכתי ל"חננות" אבל אני אוהבת להיות איתן, הן לא שופטות אותי...

וואי אני ככ מבינה אותך תקשיבי.
אני בול במצב הזה,ואני שונאת את עצמי ברמות .
פשוט מסתדרים עם מה שיש...

אני עוברת מה שאת עוברת גם...
פעם היה לי הרבה חברות ועכשיו בגלל ילדה מפגרת שעשתה עליי חרם אין לי חברות בכלל והיא עדין בבית ספר וכל יום משפילה אותי... ועכשיו חצי בית ספר שונא אותי גם! ואני חייבת ללכת לבית ספר כי זה חומר ממש חשוב. אוף! מה שאני יכולה להגיד שעוזר לי זה המשפחה בעיקר ושאני יודעת שזה ייגמר עוד מעט:(

מרגישה כאילו זה נכתב עליי
מאז ומתמיד הייתי דחוייה.
אני מציעה לך להתרחק מהן ולנסות למצוא חברה אחת את לא צריכה יותר מזה שטוב לך איתה.
אני אישית חברה יותר של הבנים בכיתה מאשר של הבנות כי בנים זה אחרת ויותר נעים להיות בחברתם
הם לא שופטים כמו בנות
לא מקנאים
ולא מנסים לגרום לך להרגיש רע :/
אני כאן בשבילך תמיד אם תרצי לדבר איתי ולשתף מה עובר עלייך ואני אנסה לייעץ לך
שולחת לך חיבוק ענקי ואת לא לבד❤

לא לוותר, תמצאי אנשים שכן ירצו אותך

את צריכה להתקדם. לא להתקע במקום שאת לא רצויה בו. תנסי להתקרב לבנות אחרות ולהכיר אותם ואז הכל יסתדר

אם קשה לך ואת לבד בהפסקות תקראי ספר בספריה הכי טוב

זה בדיוק המצב שלי עכשיו.
החברה הכי טובה שלי-הייתה התחילה לנדות אותי.
אני לבד בהפסקות מתהלכת כמו זומבי
אני לבד תרתי משעמע ל ב ד
אין לי אף אחד לשתף איתו את מה שאני עוברת וגם בבית
גם אני לא ריצה לוותר ולהרים ידיים,זה קשה מאוד את צודקת
אם את רוצה שנדבר ונכיר ושיהיה את מי לשתף,כי אנחנו במצב של השנייה בערך
אז אני כאן
ותזכרי שהכל בסדר זה מה שאני מנסה לזכור תמיד 3>

את רוצה להיות חברה שליי?? גם לי אין חברים תשלחי לי הןדעה ובואי נשנא אנשים ביחד

גם אני במצב דומה
אם באלך אני אהיה חברה שלך

בתור מישו שעבר את זה מותר להרים ידיים כשזה באמת מוצדק ... את לא צריכה ללכת למקום שרע לך בו
יכולה לבקש מהמורים להשלים בבית חומר.
(מבינה שזה לא כזה פשוט אבל הנפש מקום 1)
אולי לעבור כיתה?
בטוח את יכולה לדבר עם אחת המורות או יועצת , דמות חינוכית משמעותית עבורך שתוכל לעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזו .
עצה שלי .. ללכת לטיפול שתהיה לך מישהי שתוכל ללוות אותך ולעשות איתך תהליך כי ברור זה לא משהו שאת אמורה להתמודד איתו לבד ..
אם זה פעם ראשונה שלך שאת שומעת על טיפול זה לא יהיה פשוט לשתף פעולה אבל זה הדבר הכי נכון לעשות( כמובן עם דמות מתאימה) ... כי את רוצה לעזור לעצמך .

בנוסף לכך יכול להיות שיש כמה בנות שהן יותר שקטות שאת לא מכירה ולא שמת לב אליהן ואת יכולה לגשת בעדינות ולנסות להתעניין בהן . יכול להיות שהן ישמחו להיות בחברתך ולהכיר אותך מקרוב ולא ממה שאנשים אומרים כי זה מה שחשוב .

הי, ראיתי את הפוסט שלך. את מתארת התמודדות לא פשוטה, טוב שאת משתפת ולא שומרת את הכול בפנים. האם את מדברת עם ההורים שלך על מה שעובר עליך? בת כמה את? היית רוצה לדבר על זה עם היועצת בבית הספר שאת לומדת בו?

אני מזמינה אותך להמשיך להתכתב איתי במייל או באינסטגרם. כמו כן את מוזמנת לצ'ט של עמותת עלם בכתובת: http://www.yelem.org.il/

אנה
עלם דיגיטל, יעוץ ותמיכה לבני נוער וצעירים ברשת
המייל : [email protected]
אינסטגרם: nayedet.digital