איך זה? חוות דעת..(ארוך )

אז מה אם יש לי "משפחה מושלמת"
אז מה אם יש לי אמא "זורמת"
אז מה אם אני בדר"כ מחייכת
אז מה אם אני מכל דבר צוחקת.
זה לא אומר שאין לי סיבות לשנוא את עצמי ואת החיים שלי.
זה לא אומר שאתן יכולות לדבר עלי ולשפוט אותי.
"הלוואי עלי חיים כמו שלה" הן אומרות בלי הבין את הכוונה.
נכון אולי להן יש קשיים יותר קשים, אבל לכל אחד רמת קושי שונה ולכן אין להן את הזכות להעריך את הקשיים שלי, כי אולי בשבילן הם סתם יראו כבדיחה, אבל בשבילי אלו קשיים קשים.
הן לא יכולות לשפוט אותי על החיים שלי אם *אף אחת מהן* לא יודעת מה אני עוברת.
הן לא יכולות לשפוט אותי בגלל שהן לא חוו את זה במקומי. הן לא יכולות לשפוט אותי, כי הן לא אני.
כל החיים שלי שפטו אותי, ירדו עלי אמרו שאני בכיינית או שסתם המציאו עלי שקרים, ככה זה, הילדה הכי שקטה, עדינה ורגישה, היא המטרה הכי קלה להעלות את עצמך.
להוריד אחרים, לא באמת מעלה אותך, זה רק מוריד אותך, מוריד והופך אותך להיות בן אדם שפל. בן אדם שהרס חיים של מישהו אחר, ששינת מישהו. בן אדם שיודע תמיד שיש מישהו ששונא אותו.

כל החיים אותו החרא, בסוף זה זוחל למוח, נמצא אי שם בתת מודע מחרסם אותו ומחורר אותו.. חודר עמוק לתוכו.
ונכון שאני לא ניראת הילדה הזו ששונאת את עצמה ואת החיים שלה , הרי איך ילדה שמעודדת את כולן שהן יפות ואת כולם שיש טעם לחיים ושהם מיוחדים ושיש להם תפקיד כלשהו בעולם, איך הילדה הזאת שנחשבת בעיניי הסביבה הקרובה שלה כ"חמודה" או "צינית" איך היא, זאת שמעודדת ומקשיבה, נותנת עצות ומנסה לפתור בעיות, איך זאת היא בעצם ילדה פגועה שלא פתרה עם עצמה דברים? איך זו ילדה שהחור שיש לה בלב הגליד מרוב הזנחה והכחשה, איך הילדה הזו, שתמיד מבקשת שאנשים יחייכו, איך היא בוכה בכל יום כשאף אחד לא רואה?
איך היא, זאתי שלאחרונה אפילו נהייתה יותר נחמדה וזורמת, איך היא בעצם בתקופה האחרונה בוכה בכל יום?
זה שאני לא משתפת אותן, לא אומר שלא עובר עלי כלום. ושוב, אולי הקשיים שלי הם שטויות בשבילן אבל בשבילי הם קשים.
(המשך למטה...)