כל כך נמאס לי מהכל, אני בוכה בזמן שאני כותבת

אני בחטיבה, כיתה ח..
רבתי עם חברות שלי ואין לי חברים בכללי חוץ מילדה אחת. אולי כמה ידידים וידידות אבל לא ממש שאני מדברת בטלפון ויוצאת איתם
פעם בתחילת החטיבה היה לי מלא דיברתי עם הרבה בנות היה לי הרבה ידידים בנים היה לי אפילו קטע עם כמה
ומאז חצי כיתה ז הכל התחיל להתהפך לאט לאט ובקיצור עכשיו אין לי חברים קרובים כמעט אני לא מדברת הרבה בטלפון ובווצאפ
ואני רואה את כל הבנות הפרחות "המקובלות" האלה שיש להן אופי חרא וכל הבנים נמרחים עליהן וכל הבנות חברות שלהן ואני פשוט לא מבינה למה? למה אי אפשר לדבר עם כולם ולשתף את כולם כל הבנות חייבות לשפוט ולריב על דברים כל כך מפגרים באמת מה כבר עשיתי? מה כבר ביקשתי כמה חברות וידידים קרובים לא יותר מזה ואפילו את זה אין לי
שמכירים אותי אני יכולה להיות הכי כיפית ואני ממש זורמת כמעט כל הזמן אבל ילדים נמשכים רק לפרחות ולערסים
ואני רואה אצל הבנים שאין כאלה דברים כולם חברים של כולם אין חננות ומקובלים, אולי יש ערסים ויש כאלה שלא אבל עדיין כולם מדברים ביחד ולבנים בכללי יש חיים יותר קלים הם לא רבים על שטויות הם יוצאים כל הזמן הייתי מתה להיות עם חבורה של בנים אבל אף אחד לא מתחבר אלי וגם אם כן לא ברמה כזאת..
נמאס לי כבר מהכל אני רוצה רק לעבור לתיכון להתחיל מחדש ולהכיר ילדים אבל הזמן לא זז