זה בסדר לא ללכת לבית ספר יום-יומיים בגלל דיכאון?

מניחה שהיא תקבל את זה, אבל תצטרך להסביר לה יותר לעומק ולא לזרוק את זה כ"אני בדיכאון אז אני לא אבוא מחר".
תסביר לה. היא כנראה תרצה לדבר איתך על זה.
עדיף לפחות לדעתי, להמציא תירוץ אחר למה רוב הבתי ספר שאני אישית מכירה רק שומעים על דיכיאון או משהו ישר "הורסים" הכל - מתקשרים להורים (זה הדבר הנכון) אבל שזה יבוא מהילד ולא מהיועצת.. או שולחים לפסיכיאטר

כנראה שזה לא באמת דיכאון אבל בלי קשר
אל תלכי אם את מרגישה שאת לא במצב ללמוד

ברור, הבריאות הנפשית יותר חשובה

אני אישית כמעט שלושה חודשים לא הלכתי בגלל דיכאון. קחי/קח את הזמן שצריך כדי להרגיש טוב יותר. זה חשוב.

אני במקרה דומה לשלך, ובהתחלה חשבתי שזה לא יהיה בסדר. אבל אז דיברתי עם המחנכת שלי (יותר בכיתי מלדבר) והיא ראתה שאני באמת במצב של סבל, ואמרה לי שאם אני צריכה זמן לעצמי על חשבון בית ספר זה בסדר גמור והיא תדאג לזה.
זה בסדר, כי את בן אדם וכי יש לך רגשות ואת אנושית. וזה בסדר כי זה לא משהו שאת יכולה לשלוט עליו, ואת לא בוחרת אם להיות במצב הזה או לא. בריאות, פיזית ונפשית, לפני הכל.

אם את ממש במצב גרוע, אל תלכי. תני לעצמך לנוח. אני ממש מציעה לך לצאת עם חברים בערב גם אם אין לך כוח, זה ממש עוזר. תמיד פה לדבר :)

אנונימית יקרה

אני יכול רק לדמיין לעצמי כמה את מרגישה מבולבלת, עצובה ואולי גם פוחדת...

רואה את החשש שלך... מצד אחד, מרגישה שהפתרון היחיד להתמודד עם הסערה שמציפה הוא להישאר בבית ולמצוא מחסה עד שהיא תחלוף... מצד שני, אולי את חוששת מביקורת של בית הספר או ההורים והסביבה לפתרון שבחרת...

מתאר לעצמי כמה את זקוקה שיראו ויבינו אותך ושיכירו בכאב הפיזי והנפשי שלך.... יקרה, רוצה להגיד לך שזה טבעי לעצור, לקחת הפסקה כדי לנשום, להתאזן ולהרגיש טוב יותר...

רוצה להגיד לך שזה לא מובן מאליו שמצאת כוחות לכתוב ולשתף. ואולי מהמקום הזה, תוכלי לשתף אדם שאת סומכת עליו ומרגישה בטוחה לצידו כמו יועצת בבית ספר, שתוכל להקל מעט על הכאב שאת סוחבת...

את לא חייבת להישאר עם זה לבד...

רוצה להזמין אותך לצ'אט של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) בין 21:00 לחצות (לא כולל ערבי שישי). בצ'אט נוכל להקשיב, להבין יותר וננסה לעזור ולתמוך...

בואי, ננסה לחשוב ביחד מה לעשות...
שלך,

מתנדב בסה"ר