לא מבינה את העולם הזה לא מבינה את עצמי הכל כאן פייק ואין פה שום דבר אמיתי כל רגש כל מחשבה רק בשביל שלא יהיה לנו רע הרי הדבר שאנחנו הכי מפחדים ממנו זה להיות לבד ובסוף בסוף זה קורה לכולם אז תחייכו חיוך מזוייף ותחשבו שההוא או ההיא הם החברים הכי טובים שלכם אבל גם הם וגם אתם יודעים שאם הייתם במצב שונה בחיים שום דבר מזה לא היה קורה הכל אסטרטגיות בין אם זה במודע ובין אם לא הרי בתכלס כולנו אבולוציה של חיות ויש את הבודדים שחושבים שהם אמיתיים ושונים אחדים למליונים אבל בעצם כולם מרגישים ואוכלים את אותו החרא פשוט בזמנים שונים בסופו של דבר יש לנו רק את עצמנו אבל אם זה נכון אז למה בסוף כל יום אני מסתכלת על עצמי ולא רואה אם אני בכלל קיימת מי פאקינג אני? מה אני? נמאס לי הכל זה המוח הכל זה כימקלים כל רגש כל מחשבה כל קול פנימי שמדבר ואומר אנחנו פשוט כמו מכונה משוכפלים אחד אחד ואף אחד לא מבין אף אחד