זה הגיוני שאני מרגישה יותר מחוברת למורה שלי מאשר אמא שלי? אני שונאת שאני מרגישה ככה

כן זה הגיוני, במיוחד אם המורה שלך מעניקה לך תחושה של חום, אהבה, אמון, תמיכה ועוד.

ברוב המקרים, קל יותר לראות את הערכים האלה דרך המורות שלנו, הן באות ממקור חיצוני לחיים שלנו ומביאות כלפינו כזו דאגה.. שזה נראה כל כך לא מובן מאליו, אפילו יותר ממה שההורים שלנו מעניקים לנו.

אבל האם ההורים שלנו, שבזכותם אנחנו לומדים, שבזכותם יש לנו אוכל בפה, חדר, כסף, מקום לחזור אליו.. שמאחלים לנו כל בוקר, ערב וצהריים שיהיה לנו טוב, האם אלה לא ביטויים פי כמה וכמה יותר גדולים לאהבה? ביטויים שראויים להערכה? כאלה שזה פשוט נדרש לקום עכשיו ולהגיד לאמא ואבא תודה על הכל, ושאת אוהבת ומעריכה אותם? לדעתי, עד כמה שזה משתנה ממשפחה למשפחה - אסור לקחת את זה כמובן מאליו.

אני שמח שיש לך מורה שככה אוהבת אותך ומעניקה לך תחושה כזו, אבל ההורים שלך עושים מעל ומעבר.. ואולי ברגע שתראי את זה תוכלי להתחבר אל אמא יותר ואפילו מעבר. זו דעתי. בהצלחה!