אני פשוט מתביישת באבא שלי..

זה ישמע מאוד מגעיל.
אני מקווה שתבינו אותי ותקראו אתזה לפני שתשפטו..
אז היי.
אני בת 13, ואני פשוט מתביישת באבא שלי..
הוא לא מהאנשים האלה, הסחבקים, אלה שצוחקים כל הזמן, אלה שזורמים, הוא לא מאלה..
הוא לא מהאנשים האלה שהם שם כשאתם צריכים אותו.. הוא לא מאלה..
הוא לא בא להופעות שלי, לעודד אותי. הוא לא בא.
הוא לא מהאנשים שמחייכים..
הוא עצלן, אגואיסט, מתנהג כמו ילד בן 3, לא בוגר, חושב שהוא מס 1, עושה מה שבא לו, לא אכפת לו לפגוע, לא אכפת לו לצלק, וזה פשוט נמאס עליי..
כמובן שיש פעמים שהוא ממש כיפי ונחמד ואני באמת מאוד אוהב אותו, אבל יש פעמים שלא..
זה כבר לא הלילה הראשון שאני בוכה בגללו..
זאת לא הפעם הראשונה שאני בוכה בגללו..
הוא השאיר אותי עם טראומה וחרדות- אחרי שהוא השתכר רצח פעם ראשונה מולי, ועכשיו אני לא רוצה לנסוע לחול או לחופשות עם המשפחה שלי..
אני מפחדת עליו. באמת.
הוא מעשן, שותה בירה כל יום ולא עושה ספורט..
אלו הם כמה מהגורמים לסרטן..
אני מפחדת עליו.
אם כמה שאני כועסת, מפחדת, עצובה עליו, אני בסופו של דבר אוהבת אותו ודואגת לו.
קשה לי להתמודד עם העובדה שזה אבא שלי.
ושהוא לא ישתנה.. ואם כן, ((לטובה)) אני יהיה בעננים!!
קשה לי. אני לא מרגישה מוגנת..
אמא שלי כבר לא אוהבת אותו..
רק מחכה שיתגרשו.. אבל היא לא עושה את זה כי היא יודעת שאחכ לא יהיה לו עתיד..
אני פשוט רואה את חברות שלי, ורואה כמה אבא שלהן נחמד ומתחשב, וכמה המשפחה שלהם שמחה ומאושרת, ושלי? לא.
נמאס לי. פשוט נמאס לי.
((יש עוד כאלה כמוני?))