נמאס לי מלהיות פרפקטציוניסטית אני בוכה על מתחת ל90 וחברות שלי כועסות עליי וזה לא אשמתי והן אומרות שאני כלבה וזה פוגע

תגידי להן ככה.
סבבה, אולי בשבילכן זה הרבה אבל אני מציבה לעצמי מטרות ואני שונאת לא להגיע אליהן ולאכזב את עצמי, בבקשה תנסו לגלות אמפתיה ולהבין אותי כי ככה אני ואין מה לעשות.
ואגב אני גאה בך שלפחות ניסית, גם אם זה לא 90 בדיוק, זה עדיין מעולה.

לכל אחד יש את הציון הנמוך שלו, תמיד שמקבלים 100 יתאכזבו מ88 או אפילו 90
אין על מה לשפוט אותך בכלל כי גם אני כזאת ושפשוט יתמודדו עם זה

הם לא חברות

וואו מבין אותך כלכך
רק שבמקרה שלי אין לי חברים, ההורים הם אלה שנוזפים בי שאכפת לי רק מלימודים ושאני מוותר על זמן משפחה לטובת הלימודים.
כל ציון אצלי שהוא מתחת ל 85 אני מתחיל לבכות.
עצה שלי זה שתיזכרי שציונים זה לא הכל בחיים, ושלא קרה כלום אם פעם אחת קיבלת ציון שהוא מתחת לציפיות שלך, תביני שיש דברים יותר חשובים מציונים בבית ספר, ותלמדי לשחרר ופשוט לקבל את זה שקיבלת ציון שהוא מתחת לציפיות שלך.