הגיוני שאני מבואסת שנהיה לי קראש על מישהו עכשיו?

אני פשוט כל פעם מאכילה את עצמי בזבל וחושבת שהוא רוצה אותי גם בגלל שדמיינתי שהוא הסתכל עליי או עשה וואטאבר
ועכשיו יש מישהו, ואני בטוחה בזה שהוא מסתכל עליי כל פעם כשהוא בא לכיתה שלנו בהפסקה, ואני כנראה שוב טועה. ואני כנראה שוב משלה את עצמי. ושוב אני אכנס לסרטים ושוב אני אגלה שהוא בכלל לא רצה אותי.
ואני לא אפנה אליו בעצמי כי נמאס לי להיות הטיפשה שכל הזמן דוחים אותה. ואני תמיד ככ רוצה שזה יקרה כי אני בטוחה שהוא מרגיש אותו דבר, ותמיד יש לי את התקווה הזו של "היום זה יקרה", ושום דבר לא קורה.