למה אנשים חוזרים בתשובה?

1. לעשות את רצון ה' יתברך.
2. לזכות לעולם הבא!
3. הנשמה נמשכת למקור שלה.

כי הם מרגישים שזאת הדרך הנכונה להם
כמוני, היהדות היא כל כך יפה והיא מרגישה לי הדרך האמיתית והנכונה ואני רוצה בזה
כמובן שיש עוד סיבות אבל אני מניחה שזה העיקר
או אנשים שעברו דברים קשים ורק האמונה החזיקה אותם, ויש אנשים שקרו להם ניסים או נגלו אליהם כל מיני דברים והם החליטו לחזור בתשובה
שורה תחתונה בסוף כולם עושים את זה כי הל מרגישים באמת שזאת הדרך הנכונה

יש כל מיני סיבות שבגללם אנשים חוזרים בתשובה.
בדכ אנשים מחפשים משמעות באיזשהו שלב בחיים שכבר מיצית פה ואתה מבין שחייבת להיות תכלית כי אחרת בואו נתאבד ודי...
אז חוקרים אחרי תכלית ומוצאים את הדרך...
ישנם אנשים שחוזרים בתשובה כי הם מפחדים מהגהינום .וכן ישנם אנשים שחוזרים בתשובה כי הם רוצים לעשות את רצון ד' וכו'
ויש עוד הרבה סיבות.

כל מיני סיבות .. התקרבות לדת , רצון לכפר על משהו כביכול , כדי להגיד תודה לאלוהים וכו . לדוגמא סבתא שלי חלתה בסרטן במהלך חייה פעמיים וגם התעוורה , לאןר זאת היא חזרה בתשובה , התקרבה לאלוהים היא הרגישה צורך בכך גם מכיוון שהיא הבריאה פעמיים מהסרטן וגם בגלל העיוורון שלה.. .

ברוך השם שזה קורה!!
אנשים מבינים שזה האמת,
יש יותר ויותר מקומות קירוב לרחוקים-
זה עוזר לאנשים צדיקים כאלו שהחליטו
לחזור בתשובה.
בעזרת השם כולם עוד יבינו וידעו את האמת.

אמן!

אנשים מבינים את האמת, רצון להתחבר לה', רצון לעשות את רצונו, לזכות לעולם הבא, לא להראות כפויות טובה וכו'.

כתבתי תשובה קודם אך היא נמחקה. אכתוב שוב:
* כי הם חלשים.
* כי הם חווים משבר בחייהם, וקל להישען על הדת ולקבל מהקהילה עזרה.
* כי הדת נותנת תשובות קלות לשאלות קשות.
* כי הם בודדים ושואפים להיות חלק מקהילה.
* כי הדת אומרת להם איך לחיות וחוסכת מהם את הצורך לקבוע בעצמם את כללי המוסר שלהם.

כי הם הבינו מה הדרך הנכונה, בעזרת השם שכל היהודים יתקרבו ויחזרו בתשובה!

אמן!

כי הם מרגישים שזאת הדרך שמתאימה להם

פטריה,
אולי יש קשיים טכניים מועטים בלהיות דתי. אבל בפועל, זה הרבה יותר קל מאשר להיות אתאיסט.
בתור אתאיסטית, אני צריכה לחשוב ולהחליט בעצמי. אף אחד לא אומר לי איך לפעול, אף אחד לא אומר לי מה נכון ולא נכון, אף אחד לא מציג לפניי כללים שעליי לפעול לפיהם. אין רב שאיתו אפשר להתייעץ ושיכול לתת תשובות, אין אמת מוחלטת. אני צריכה לקבל בעצמי החלטות מוסריות שונות ולהתמודד עם ההשלכות שלהן. אם קרה לי משהו רע, אני לא יכולה להתנחם בידיעה שככה אלוהים רצה.
שלושה סיפורים קטנים להמחשה:
* הכרתי פעם מישהו שהתנהג כחילוני לכל דבר ועניין. פעם שאלתי אותו האם הוא מאמין באלוהים. התשובה שלו היתה: "אני חייב. כי לפעמים כשרע לי, או כשקורה לי משהו לא טוב, אני רוצה לחשוב שיש מישהו ששומר עליי, שאיכפת לו ממני". לאתאיסט אין את הפריבילגיה הזו.
* עם בעלי שירת מישהו שחזר, לא עלינו, בתשובה. זה קרה בעקבות המוות של סבא שלו. הבחור היה עצוב ומבולבל, נפל לדכאון, חיפש תשובות ולא מצא. למרבה הצער הוא מצא את התשובות בדת. את הניחומים, אותם הוא לא מצא בחילונות, הוא מצא בדת. ולפני כן לא היתה לו שום נגיעה אליה. ברור שהדיכאון אליו נפל הוביל אותו להמשך הדרדרות.
* לפני שנים נהרג בתאונה בחור שהיה חבר טוב שלי. חודש לפני יום הולדת 20. ואני מאוד התקשיתי להתמודד עם הכאב העצום, עם הידיעה שהוא מת בגלל כלום בעצם. כל כך קנאתי אז באלה שיכולים להגיד לעצמם ש"זה חלק מתכניתו של הקב"ה" או ש"אלוהים לקח אותו כדי להושיב אותו לצידו". לא. הבחור מת בגלל רגע אחד של חוסר תשומת לב, מוות כל כך מיותר, ועם הח*א הזה נאלצתי להתמודד. בעצמי. בלי שום ניחומים מהאל. אז תגידי לי את, למי יותר קשה?

"אף אחד לא אומר לי מה נכון ולא נכון, אף אחד לא מציג לפניי כללים שעליי לפעול לפיהם"
- זה בדיוק מה שאת מחפשת. כנראה שזה יותר חזק אצלך (התאווה להיות משוחררת) מאשר להרגיש בצילו של הקב"ה (שזה דורש אמונה, אבל אם יודעים שהק"בה הוא נאמן - זה, בהחלט, עוזר).

לפעמים. ולפעמים זה מעייף. לחשוב ולהחליט בעצמי זה קשה. לקחת אחריות על המעשים ועל ההחלטות שלי זה קשה.
אתה משתמש במונחים מהעולם שלך, לא מהעולם שלי. אני מעולם לא כתבתי שיש לי "תאווה להיות משוחררת". אני כן מעדיפה לחשוב, להבין, לערער. אבל מעולם לא השתמשתי במונחים שלך.

כל היהודים צריכים לחזור בתשובה, השאלה שצריך לשאול היא למה יש כאלה שחוזרים בשאלה לא עלינו.