מה דעתכם על אלה שממעטים את הערך של מעשים טובים שנעשים מרצון לעשות רצון הבורא?

דעתי שזה נובע מרצון רע להציג את הדת משהו שהוא "לא מוסרי", בעוד שהשכל הישר אומר שאלוקים - הוא זה דיוע מה היכ טוב בשבילנו. אלוקים אוהב אותנו יותר מאשר אנחנו אוהבים את עצמנו. אז למה לחשוב שאנחנו יכולים להיות יותר טובים ממנו?

עוד משהו: השכר ע לקיום המצוות - זה על ההתגברות על היצר הרע. אדם שמחויב לעשות משהו - מרגיש עליו עול, יש לו יצר הרע שלא לעשות את זה. בכל זאת הוא עושה. לעומת זה, מי שלא מרגיש שהאו מחויב לעשות משהו - אז אין לו בכלל מלחמה עם היצר רע, הוא פשוט עושה מה שבא לו. אז זה פשוט סיפוק עצמי. מה כבר "מוסרי בזה"? ובמיוחד שאף אחד לא בטיח לכם שהוא לא רוצה שיכבדו אותו ויעריכו אותו.

מי שעושה מעשים טובים כדי לעשות את רצון ה' - לא מחפש למצוא חן בעיני אנשים .גם החלק הגדול של המוסר כאן: זה לעשות את מה שה' רוצה - גם אם זה אל בטע שלך. יש פה עבודה.

תחשבו על זה.