תגידו לי אם אתם מסכימים.

מסכים.

מסכימה

מסכימה לגבי ההתחלה, אבל ממש לא הייתי רוצה לחזור להיות ילדה.

שואל השאלה:
לא היית רוצה לחזור להיות חסרת דאגות?

לא, לי אישית גם בתור ילדה היו דאגות. אבל בכל מקרה, שוב לחזור לתקופה הזאת (שגם לה יש חסרונות משלה, ובשפע) ואז לעבור שוב את כל התהליך הזה ובכל מקרה לגדול בסוף? אני אוותר.

מאוד.

לא מסכימה. לא הייתי מוכנה לחזור להיות ילדה כי זו הייתה תקופה של סבל נפשי עצום בשבילי. אולי לילדים אין דאגות כלכליות אבל יש להם דאגות אחרות. להיות כפוף למישהו (בילדות להורים) זה הדבר הכי נוראי מבחינתי.

מסכימה לגמריי

כשאנחנו מתבגרים אנחנו מתחילים להבין את החלק שלנו בחברה ובעולם.
אנחנו משתייכים לקבוצות ולאמונות שמכתיבים לנו מה אנחנו צריכים לעשות, מה אנחנו צריכים ללמוד, באיזה דרך אנחנו צריכים לצעוד..
אנחנו מקשיבים לכולם, רק לא לעצמנו.
כי אמרו לנו שזה קשה, שזה לא בסדר, שזה לא מספיק...
כשאנחנו ילדים אנחנו תמימים נטוליי דאגות, נטוליי פחד ולכן אנחנו מסכימים לעצמנו לחשוב על אותם דברים שאנחנו באמת רוצים.
ככול שאנשים מתבגרים הם נחשפים לאותם ה"סטנדרטים" שמשקיפים את העולם , ונופלים קורבן לנורמות, פחדים, ולדעות הסביבה שמגבילות אותם מלעשות מה שבאמת רצו לעשות, ולעסוק במה שבאמת רצו לעסוק ולא במה שהסביבה הכתיבה.
זה שאנו כבר לא ילדים, לא אומר שאיבדנו את עצמנו.
להפך.. זה נותן למו את הלגיטימציה לחשוב ממקום לא תמים ולא ללכת שלל אחרי דעות של אחרים.
חשבי מאותו המקום הילדותי, אותו המקום שבו את לא צריכה לרצות אף אחד, רק את עצמך.

לא הייתי רוצה לחזור לידותי, כשאתה ילד למרות החרות התודעתית אתה תלוי באחרים, כשאתה בוגר אתה חופשי.. ואין זה אומר שאתה לא יכול לבחור שוב בחרות התודעתית, זה אומר שאתה יכול לעשות זאת מתוך בחירה ולא מתוך תמימות או ברירת מחדל.
ותאמיני לי, זה הרבה יותר קסום.

מסכימה, אבל לא באלי לחזור להיות ילדה, עם התמימות וחוסר הידע, חוסר העצמאות

אנשים לא נהנים מהזמן שניתן להם