זה כבר חונק כל הסיפור הזה. בבקשה תכנסו שנייה..

אני לא מישהי שממש אוהבת מסיבות וגם לא דחוף לי לצאת לברים וכאלה למרות שזה כבר ממש הגיל. אני בת 17.5 ולא הייתי אף פעם. אבל השגרה הזאת שאני כל הזמן בין הבית ספר, הלימודים, הבית ולא עושה כלום מעבר, זה כבר הורג מבפנים. הדבר הכי מלהיב שעשיתי זה לצאת למסעדה בשרית עם המשפחה שלי או לקנות בורקס למטה במכולת. שתבינו כמה זה עצוב. ולמה כל זה? כי אין לי עם מי.
ואני חושבת שאני יפה, חכמה, הכל. אבל עדיין חוסר בטחון עצמי מטורף. מאוד סגורה וביישנית. לא מחייכת הרבה כי אני פשוט לא מצליחה לזייף חיוך ואז מי יתקרב לבן אדם שלא מקרין שמחה אבל אין לי על מה להיות שמחה סוג של.
אף פעם לא התחברתי לאף אחד במקיף שלי ואני שונאת שם את כולם. יש לי רק חברה אחת וזה לא ממש נחשב לחברה כי אנחנו מדברות רק על לימודים כל החיים.
עכשיו עוד מעט פורים כולם מחופשים ויוצאים למסיבות ואני אהיה מתחת לשמיכה ואבכה. כמו כל שנה.

אני מפחדת שכל גיל ההתבגרות וכל החוויות שאמורים לחוות בגיל הזה פשוט יעלמו. אני רןצה לפחות פעם אחת להיות סתם ככה עם אנשים שאני יכולה לקרוא להם חברים, לצחוק איתם, לצאת איתם לאנשהו לרקוד. להשתחרר.
אני כיתה יב ועוד מעט מסיימת ביהס. גם בתקופה שבצבא יוצאים עדיין ועושים דברים כאלה? כי אני מקווה שלפחות בצבא אצליח להתחבר לאנשים.. זה לא אבוד לי ? :[