אני פשוט חיי בסרט אימה שלא נגמר, איך לצאת ממנו?

משתתף בצערך.

מצטער לשמוע..
עם הזמן אתה תתרגל למצב ותדע איך להתמודד איתו טוב יותר

משתתפת בצערך. אתה צריך להבין שחיים זה דבר שעובר והיא בטוח הגיעה למקום טוב כרגע. אתה לא צריך לחשוב על זה כעל סרט אימה, עד כמה שזה קשה אתה צריך לדבר על זה עם מישהו. קרוב משפחה חבר פסיכולוג.
אל תחשוב על מה שהיא לא השיגה תחשוב ההפך. על כל החוויות הטובות שלכם ביחד. על כל הרגעים המשותפים שלכם. מקווה שזה מתישהו יעבור אם אתה רוצה לדבר אני כאן. ותזכור שעם הזמן זה יעבור.

שואל השאלה:
איזה תשובות מפגרות איך אפשר להתרגל לעובדה שאמא שלך לא פה יותר אני לא מצליח להתמודד אני מרוסק במיטה שבור ובוכה כל יום איך אפשר להתרגל לזה מה זה קשור חיים עוברים נכון שעוברים אבל למה לגמור אותם בגיל כזה צעיר זה סרט האימה הכי גדול ביקום אם אמא שלך הייתה מתה לפני שבוע איך היית מרגיש/ה?! הלוואי והיו לנו עוד רגעים משותפים וחוויות טובות

כולנו נמות
אתה לא מתכוון להמשיך את כל החיים שלך בלבכות על זה שאמא שלך מתה בגיל צעיר
זה נורא אבל אי אפשר להחזיר אותה ואתה צריך לעשות כמה שיותר כדי שזה לא ישפיע על העתיד שלך

שואל השאלה:
אז מה אם כולנו נמות השאלה מתי יש כאלה שבגיל 80 ויש כאלה שבגיל של אמא ופחות וזה מה שגורם לזה להיות יותר או פחות כואב אני רק ילד בן 16 איך אני חוזר לחיים שלי אחרי מה שקרה?

אתה חי עכשיו
תחשוב שאם תגמור כמוה לפחות לא תבזבז שנה בדיכאון

מנסים לעזור לך
מה הקטע לצאת על אנשים?
תרגע, תקרא שוב ותראה שמנסים לעזור לך רק

שואל השאלה:
הקטע שזה לא עוזר

הקטע זה שאתה יכול גם לא לענות. תדבר עם מישהו פנים מול פנים. עדיף מאשר לבקש עצות בסטיפס ואז להתעמבן כי הן לא עוזרות.

יקר,
ראשית, משתתפת בצערך העמוק.
מתארת לעצמי כמה געגוע אתה חש, איך העצב משתלט עליך, כאילו נפער חור בתוכך ששום דבר לא יוכל למלא.

שומעת מבין המילים שלך את תחושת ההחמצה על כל הרגעים שלא תחווה יחד עם אמא שלך, כל המשך החיים שלך שיהיה בלעדיה..

יקירי, מקווה שאתה לא נמצא לבד בחוויה הקשה הזו, שיש סביבך אנשים שאתה יכול לשתף, שיכולים לחזק אותך ולחבק ברגעים הקשים.
מזמינה אותך גם לצ'אט של ארגון סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), כשאתה מרגיש צורך לשתף, לספר על אמא, לדעת שיש מי שמקשיב ואכפת לו.

בוא, מחכים לך
מתנדבת סה"ר