מה אתם מגדירים בתור אהבה אמיתית?

הרמה של האהבה שלי למים קרים

פעם יצא לך להסתכל על מישהו שעושה פעולה לגמרי רנדומלית ורגילה פשוט יושב וקורא ספר, ואת כזה "וואי, אתה פאקינג מושלם אתה יודע את זה?"
אני מתגעגע להרגשה הזאת

כעיקרון נתינה, הכלה, אמון וקבלת האחר ממך.
בגדול? לרצות שלזה/ו שאת/ה אוהב/ת יהיה טוב.

מישהי שיודעת לתת

אני יודע שזה לא ממש מגדיר את זה באופן ברור, אבל אני ממש מתחבר לתשובתו של המשתמש "our hollow, our home".

אם זה עם מישהו פשוט להיות איתו 24/7 ולדעת שגם אם אתה כועס עליו אתה עדיין אוהב אותו

שמאבדים את ההיגיון פועלים רק מהלב

שהוא סופר סקסי וגורם לי לרצות לעשות @ק@ 24/7

ממ טוב קודם כל אכפתיות כנות ולאוהב את מי שאתה וגם לדאוג ולכבד זה פשוט שאכפת לך מהבנדאם שמולך כולל כל הרגשות וכל מה שמסביבו.
ועם אתם מדברים על מיניות? אז פשוט להיות פתוחים זה עם זה ולהנות זה מזה

אהבה מאוד חזקה בין 2 אנשים
גולת הכותרת לגבי נתינה ואהבה לצד ה2 'באש ובמים'
וכאשר זה הדדי
גם ברמת מה הצורך של הצד ה2

לקבל את הצד השני גם עם כל החסרונות והפאקים

אהבה זה לכאורה להתאחד עם הצד השני(לשם כך אתה לכאורה צריך להפוך ל"כלום" או ללא אגו), זה כשאתה נותן לצד השני שליטה ואמון מלא כדי שהוא יוכל להפתיע אותך(מציאות בה יש לנו שליטה מלאה על הצד השני תשעמם אותנו). לאהוב זה משהו שאי אפשר לכפות על הצד השני, זה משהו שקורה ספונטנית מתוך עצמו(כמו הטבע עצמו). זה לראות את עצמך בבן האדם האחר ובאיזשהו מקום גם להיות מחובר למקור של החיים.

אהבה זה הכוח הכי חזק שקיים בטבע יותר מהפחד. אהבה זה לא היקשרות, נהפוכו, זה שיחרור האחיזה בצד השני, זה לפעול ללא אינטרס\רצון אישי(שנובע מאחיזה), כי אם יש רצון אזי יש פחד לא להשיגו, ופחד הוא ההיפך מהאהבה. אהבה היא מעבר לרווח והפסד, זה כשהפנימי והחיצוני מתאחדים וזורמים ביחד והגבולות מתערפלים, זה לפעול ממקום שהוא ללא רצון וללא בחירה מבלי להסס(שכן היסוס או התמהמהות נובעת מהיקשרות והאיחזות, שאינם אהבה), זה לבטא את עצמך באופן אותנטי, שלם, חופשי ולהיות עצמך.

אהבה זה כמו עבודה, במובן של אתה מרגיש שאתה חייב לעשות את זה, אבל שונה מעבודה כי אתה באמת רוצה את זה ועדיין אוהב את זה למרות שזה מרגיש כמו חובה.
אם את אוהבת מישהו, תשחררי אותו, ואם הוא חוזר אלייך חזרה, הוא שלך.
פסיכולוגית, אנחנו אוהבים את האחר כי אנחנו רוצים להרחיב את עצמנו, ולהוליד משהו יפה מכך(ילדים, או איזשהי חוויה מסוימת).
אדם לא יכול לאהוב אחר לפני שהוא אוהב את עצמו, כי אם אהבה שלו את עצמו תלויה באחר אזי היא אינה אהבה אלא חיפוש אחר אישור.

אהבה זה לא נפרדות, ולא התאחדות, ולא שניהם, זה לא משהו שניתן לתפיסה או משהו בלתי נתפס, זה לא משהו שיש לו גבולות, ולא משהו חסר גבולות, שכן אהבה היא מעבר לכל הרעיונות הפילוסופיים והמציאות הקונקרטית שלה היא בדיוק ביניהם ולכך אין לנו מילים, כשם שהמציאות של מטבע או מקל היא בדיוק באמצע בין 2 המשטחים של 2 צדדיו(דהיינו: אתה לא יכול לתאר אותו במדויק לפי כל אחד מהצדדים שלו או לפי שניהם, אלא רק ע"י מרכזו או גופו עצמו, מה שמופשט מדי לתיאור).

מה ש2 התגובות האחרונות מתארות לדעתי זה מצב שבו רצונות הבחורה יותר חזקים מהאינטואיציה שלה עקב המשיכה החזקה שהגבר מקרין בעקבות תכונות אופי שלו, למרות שהאינטואיציה של הבחורה אומרת אחרת. לפעמים ההיפך קורה, דהיינו שבחורה מתלוננת שהיא תמיד מושכת את הגבר הלא נכון שדומה לקשר הקודם שלה, אני חושב שזה נובע מזה שהיא עדיין תקועה ברמת המצב הרגשי באותו מצב שהיא הייתה בקשר הפחות טוב. ובמצב שבו בחורה באמת נדלקת על גבר זה שהוא כאילו מקרין לה מצב רגשי (או אוסף של מצבים) מסוים שיוצר אצלה הידהוד חזק(כיוון שזה דומה מאוד למצב הרגשי שלה בסכ"ה, או שזה יכול להיות הפוך לגמרי ומשלים אותה) מעין אפקט דז'ה ווה(חוויה שמרגישה לך כאילו כבר התנסת בה או שהיא מוכרת או מצלצלת לך) ואז המשיכה נוצרת וזה משיכה שגדולה יותר ומתגברת על האינטואיציה(שכל) של הבחורה שאומרת שהיא מחפשת גבר נאה או חסון, זו דעתי. אשמח לשמוע מה אתן חושבות ואם אתם מסכימות.

אי אפשר להגדיר אהבה או להסביר מה זה... זו פשוט תחושה.