למה הרעיון של סיבה ראשונית שמשום מה פשוט תמיד התקיימה יותר הגיוני משרשרת אינסופית של סיבה ותוצאה?

שואל השאלה:
מיצאמר שלחומר יש גיל? אלקטרון יכול להתקיים לנצל, וכך גם קווארקים מדור ראשון, יש גם חלקיקים שאינם חומר כמו גלואונים ופוטונים שיכולים להתקיים לנצח... ובכל מקרה, מי אמר ששרשרת הסיבות היא של חומרים? וגם אם כן, מה. הבעיה בחומר שנוצר מחומר אחר שנוצר מחומר אחר? כל סיבה נגרמת מסיבה קדומה לה ככה שהיא לא צריכה להיות נצחית.
אז מי אמר שיש נקודת התחלה? האופציה השנייה משערת משהו שלו אין נקודת התחלה גם כן...

אני חושב שצריך לעשות עוד התקדמות בנוגע לטבע של הזמן.
זה לא דבר חדש, ידוע לנו שיש סדרות מתמטיקאיות אינסופיות שבמציאות - הן אכן נגמרות..

ככה שזו בעיה שכבר ידועה עוד מזנון שחי לפני 2500 שנים בערך. בכל אופן אני לא חושב שזה אפשרי הגדרתית שדבר יתקיים ללא זמן.. קיום הוא זמני, אם אגיד שהיה לי בכיס מיליון דולר למשך 0 שניות, מה זה בדיוק יגיד לך?

זו אכן בעיה לא פתורה, ואני במשך החיים הסכמתי לקבל כעיקרון שיש סיבה ראשונית כלשהי, למען הדיונים, זה לא ממש אומר לנו משהו. בגלל זה אנחנו צריכים להבין יותר את הטבע של הזמן, במקום להיכנס לפילוסופיה אך ורק עם מילים, זה לא מה שמוצא את האמת (למרות שזה כן יכול לפתח מתודולוגיות למציאת האמת), בשביל זה צריך להמשיך לחקור את המציאות.

שואל השאלה:
ובכל זאת, האם באמת יש עדיפות להשכרת הגורם הראשוני מאשר צבים כל הדרך למטה?

מי אמר שלחומר יש גיל? המדע...

לא יודע, אני לא מקבל לא את זה ולא את זה. ניסיתי לחשוב הרבה על האם זו באמת דיכוטומיה נכונה, והגעתי למסקנה שכנראה זו כן.. או שיש התחלה מוחלטת, או שאין (מה שני הדברים האלו אומרים או מה ההשלכות שלהן - אין לי מושג).

סליחה אבל למה אתם מדברים בשפה כזאת גבוהה? אי אפשר להבין כלום ממה שאתם אוצרים

אומרים*

שואל השאלה:
מה בדיוק במדע אומר את זה? למבנים ביקומים (כמו אטומים) יש גיל, בגלל שלפני מיליארדי שנים לא היו אטומים כי היקום היה דחוס ולוהט, ואטומים סופם "להיקרע" על ידי האצת התרחבות היקום, אך זמן מחצית החיים של אלקטרון הוא אינסוף.

חריף אש, אני חושב שזה די הפוך.
אמרת שבאופציה השניה אי אפשר להסביר את נקודת ההתחלה וזו הבעיה לדעתך..
אבל האופציה השניה מדברת על חוסר נקודת התחלה, אז למה שתנסה להסביר משהו שהיא לא מציעה?
זו האופציה הראשונה שלא יכולה באמת להסביר את נקודת ההתחלה, למרות שהיא מציעה אותה. הדבר היחיד שאפשר להגיד כנגד זה, זה שהיא התקיימה תמיד, וזה לא מסביר למה הסיבה בכלל קיימת, וגם זה חוזר לאותה הבעיה ההתחלתית ש"לא יכול להיות סדרה נצחית", שעל זה בכלל מציעים את הסיבה הראשונה.

בגלל שלכל חומר יש גיל . ומכיוון הרוחניות זה לא חומרי ניתן לומר שאין לה גיל.

אתה לא שואל סתם על סיבה ראשונית, אלא על סיבה ראשונית שהתקיימה כל הזמן, ולא קשה להבין על מי אתה מדבר. זו אכן בעיה לוגית, ולדת אין אפשרות לפתור אותה, אז היא בוחרת להתעלם. כלומר הבעיה שלנו היא עם הגישה שטוענת שאמנם לכל דבר נדרשת סיבה, אבל לסיבה הראשונית אין צורך בסיבה, והיא התקיימה כל הזמן. צויין כאן לגבי העובדה שהזמן נוצר ביחד עם המפץ, כך שאין לנו דרך לתאר כרגע שום דבר שקרה לפניו במונחים המוכרים לנו. "למה אנחנו כאן" הרחיב לגבי נושא הזמן, ואני תומך בדעתו - עלינו להשקיע בלמידת מהות הזמן. כשנבין אותו יותר טוב, אולי נוכל לענות על שאלות כאלו יותר טוב. במצבנו הנוכחי, התשובה הכי טובה שאני יכול לתת היא שתיתכן סיבה ראשונית, אך היא "תתנהג" ככל סיבה, אין לה זכות קיום נצחית רק כי אנחנו החלטנו. בוודאי שאין שום צורך שהסיבה הזאת תהיה בעלת תודעה ואינטלקט.

שואל השאלה:
^ אם סיבה היא סיבה ראשונית אז או שהיא נצחית או שהיא בעצם נוצרה ללא סיבה, שתי האפשרויות הללו אינן יותר סבירות משרשרת סיבות אינסופית.
אני מסכים אתכם שעלינו ללמוד על טבעו של הזמן והמרחב לפני שנתחיל לקפץ לנו עם מסקנות לגבי טבעו של היקום, שהרי כמו בשאלת התרנגולת והביצה אולי חלק מהנחות היסוד שלנו כלל לא תקפות (למשל, שאפשר בכלל לדבר על תרנגולות כהגדרה סטטית על אף פי שהרצף בין תרנגולות ללא תרנגולות הוא רציף והדרגתי ואי אפשר באמת לחצות קו שכזה...).

שואל השאלה:
אני לא באמת תומך ההשערה מסויימת על איך היקום, פשוט יש הרבה אנשים שטוענים שמחוייבת להיות סיבה ראשונית כי "לא הגיוני" שזו שרשרת סיבות כזאת.
אלא שאני לא מוצא סיבה להניח שסיבה ראשונית ללא סיבה הגיונית יותר משרשרת אינסופית של סיבות.

שואל השאלה:
אם לכל דבר יש גורם אז הרבה יותר הגיוני שלסיבה של היקום הייתה סיבה וגם לה הייתה סיבה... מאין סוף... מאשר שהגורם ליקום פשוט תמיד התקיים, למה שפשוט המשהו הזה יתקיים סתם ככה? אם לא סביר שיקום פשוט יצוץ סתם ככה למה כן סביר שמשהו סתם ככה קיים בלי יוצר, מאז ומעולם...

שואל השאלה:
מה הכוונה בחומר אינסופי? חומר עם גודל אינסופי? חומר המתקיים לעד?

תסביר שרשרת סיבה ותוצאה. לכל דבר יש גורם לא?

"בעולם שלנו אין מושג כזה אינסופי כיוון שאין חומר בעולמינו שהוא אין סופי.
בשביל" - תוכלי להסביר את הכוונה? כי זה דווקא בדיוק להיפך, לא? כל החומר הוא אינסופי, מתי נתקלנו בחומר שהתכלה? חומר שנעלם? היקום הוא אינסופי, במרחב ובזמן. היקום שלנו אף פעם לא ייעלם סתם כך, ובאופן טבעי ימשיך להתקיים לנצח (במצב שלא ייאפשר חיים, אבל יתקיים).

"אין חומר שאין לו התחלה ואין לו סוף" - אבל לא אמרת כלום, רק תיארת את המילה אינסופי. מדוע אתה חושב כך? איזה חומר אתה מכיר שיש לו סוף? החומר הוא נצחי, בין אם הוא בתצורת החומר או בתצורת האנרגיה, אבל נצחי. אין לנו שום ידע לגבי ההתחלה של החומר, ויש לנו ידע מוכח שהחומר תמיד יישאר כאן, הוא פשוט אינסופי.

שואל השאלה:
אינסוף זה מושג מתמטי, ניתן להגיד שאין חומר עם גודל אינסופי אבל ניתן לדבר על תהליך היפותטי שהינו אינסופי.
אגב, גם גורם ראשוני שתמיד התקיים דורש אינסוף.

שואל השאלה:
חומר יכול "להיעלם" בתהליך הנקרא איון אבל הוא לא באמת נעלם, הוא הופך למשהו אחר - כמו פוטון, אור, שלא נחשב חומר.
פוטונים יכולים להפוך לחלקיקיו טעון חשמלית ואני חלקיק כל עוד האנרגיה של מסת החלקיק והאנטי חלקיק שווה לאנרגיה של הפוטון.
ביקום שלנו דבר אינו מומר לריק - פרט החלקיקים וירטואליים שנוצרים מריק יש מאין ומתכלים תוך רגע בשל עקרון אי הודאות; אך המקרה הזה חולף תוך רגע וכולל קודם יצירה יש מאין - ולכן גם אם חומר "נעלם" הוא פשוט הופך למשהו אחר שיכול לחזור להיות חומר, מה שנשמע כמו שרשרת אינסופית של שינוי והמרה....
המודלים העדכניים של היקום טוענים שלפני מיליארדי שנים היקום הנראה היה מזערי וצפיפות האנרגיה הייתה עצומה, היה סוג יחיד של שדה חלקיקים וכל אחד, זה לא שלא היה כלום או שהייתה נקודה עם נפח אפס אלא אם נדמה את השדות ביקום שלנו לים, והחלקיקים לאדוות או זרמים בים הזה אז הים היה סוער עד שהיקום התרחב, הכח היחיד התפצל בהדרגה לכוחות המוכרים לנו והשדה היחיד הפך לשדות אותם אנחנו מכירים כיום, החלקיקים המאכלסים את היקום הותמרו מאותה אנרגיה, משמע כמו שאלקטרון ופוזיטרון יכולים להיווצר מפוטונים וההפך, מתוך ה"סערה" של השדה האחד נוצרו החלקיקים שאנחנו מכירים כיום כשהוא התפצל לשדות שונות. אז עד כמה שאנחנו יודעים האנרגיה, המטען והתנע ביקום הם נצחיים ולא ידוע לנו שאי פעם הם נעלמו או הופיעו ואין לנו שום סיבה לחשוב שיעלמו. אולי הם ישנו צורה, אלקטרון ופוזיטרון יכולים להמר את עצמם לפוטונים, אבל האנרגיה, התנע והמטען הכולל שביקום נשמרו (לפוזיטרון מטען נגדי לאלקטרון אז המטען הכולל היה ונשאר אפס).