5 תשובות
זה אכן גילי, אך (כניכר גם בלשוני) אדם מיוחד אני. לעניין שאלתך - תנאי הקבלה לרפואה (המסלול השש-שנתי) בארץ גבוהים עד כדי כך, שלמעשה אין טעם מרובה לנסות להתקבל אליהם, אלא אם באמת יש בדעתך לשפץ את כל הבגרויות ולהיבחן שוב ושוב ושוב בבחינת הפסיכומטרי. הדרך היעילה והטובה להתקבל בארץ היא ללמוד תואר ראשון בביולוגיה או במדעי הרפואה, להשלים אותו בהצטיינות ולהירשם למסלול הארבע-שנתי.
שואל השאלה:
תודה רבה!
תודה רבה!
אנונימי
שואל השאלה:
אוקי המשכתי קצת לקרוא וראיתי שצריך בתל אביב ידע של 5 יחל מתמטיקה 5 פיזיקה ו3 כימיה. מתמטיקה יש לי אבל אני בביולוגיה ולא פיזיקה ואיו לי כימיה בבית ספר. זה בכל האוניברסיטאות ככה?
אוקי המשכתי קצת לקרוא וראיתי שצריך בתל אביב ידע של 5 יחל מתמטיקה 5 פיזיקה ו3 כימיה. מתמטיקה יש לי אבל אני בביולוגיה ולא פיזיקה ואיו לי כימיה בבית ספר. זה בכל האוניברסיטאות ככה?
אנונימי
שואל השאלה:
קודם כל תודה רבה על ההיענות!
1. כשכתבת שצריך "תעודת בגרות מצוינת ופסיכומטרי מדהים", מה זה אומר? בגרות מעל 105 ופסיכומטרי 710 פלוס? כי שמעתי משהו כזה.
2. סתם מתוך סקרנות מאיפה הידע שלך? זה מרשים כי אם הגיל שלך נכון בפרופיל אתה לא בגיל של אוניברסיטה ומסקרן אותי מאיפה אתה יודע את כל זה
קודם כל תודה רבה על ההיענות!
1. כשכתבת שצריך "תעודת בגרות מצוינת ופסיכומטרי מדהים", מה זה אומר? בגרות מעל 105 ופסיכומטרי 710 פלוס? כי שמעתי משהו כזה.
2. סתם מתוך סקרנות מאיפה הידע שלך? זה מרשים כי אם הגיל שלך נכון בפרופיל אתה לא בגיל של אוניברסיטה ומסקרן אותי מאיפה אתה יודע את כל זה
אנונימי
אשר לשאלה 1:
אחרי קבלת הדוקטורט ברפואה, עליך לעבוד במשך שנה בבית חולים תוך מעבר בין מחלקותיו, כאשר בכל מחלקה אתה אינך אלא הרופא הזוטר ביותר (מבאס, אבל מה לעשות). עם תום שנה זו, אשר מכונה סטאז', אתה מקבל רישיון לעסוק ברפואה. עם קבלת הרישיון, אתה יכול לבחור תחום מתחומי הרפואה שמעניין אותך ולהתמקצע בו במשך כמה שנים (3-7, בהתאם לתחום). במהלך התמקצעות זו, היא ההתמחות, תעבוד בפיקוח מתמחים בכירים ומומחים ותלמד המון ובסופו של דבר, אחרי מעבר בחינות בתחום זה, תוסמך (אחרי אותן 3-7 שנים) כמומחה. בסטאז' אתה בוגר דוקטורט ברפואה שאיננו בעל רישיון (וודאי שאיננו בעל מומחיות) ובהתמחות אתה דוקטור בעל רישיון אך נטול מומחיות. זה ההבדל במעמדך.
אשר לשאלות 2, 4 ו-5:
בלימודי הרפואה בישראל יש שני מסלולים: המסלול השש-שנתי והמסלול הארבע-שנתי.
במסלול השש-שנתי, אתה מגיע עם תעודת בגרות מצוינת ופסיכומטרי מדהים ומתחיל ללמוד; שש השנים מחולקות לשני חצאים: שלוש שנים ראשונות, 'קדם קליניות' ושלוש שנים אחרונת, 'קליניות'. עם תום שלוש השנים הראשונות אתה מקבל (בהנחה שעברת את הבחינות בהצלחה ונכחת בשיעורים והגשת עבודות וכו') תואר ראשון במדעי הרפואה*. לאחר מכן מתחילות השנים הקליניות, אשר בהם עובר אתה בין התחומים השונים ברפואה (הווה אומר, המחלקות השונות בבית החולים ובמרפאות), לומד בסיס רחב בכל אחת מהן במשך כמה שבועות, נבחן וממשיך למחלקה הבאה, כך במשך כשלוש שנים, כדי לכסות את כל הענפים הקיימים ברפואה. כן עליך להכין עבודת גמר (עבודה גדולה להגשה) בשלב זה. עם תום סבב הבחינות האחרון של השנים הקליניות ועם הגשת עבודת הגמר, בהנחה שעברת הכול בציון מספק, תקבל 'דוקטורט לרפואה'. אכן, אין תואר שני במסלול זה. אחרי התואר הראשון לומדים שלוש שנים ומקבלים תואר דוקטור.
במסלול הארבע-שנתי, אתה מגיע עם תואר ראשון (מדעי - ביולוגיה, כימיה, פיזיקה, מדעי הרפואה), משלים במשך כשנה (לפחות) את כל הקורסים הנדרשים, כדי שיהיו לך הידע וההבנה שיש לבוגרי תואר ראשון למדעי הרפואה ואחר מתחיל את שלוש השנים הקליניות כמו במסלול השש-שנתי. למותר לציין שעליך להצטיין בתואר הראשון כדי להתקבל למסלול זה.
*תואר זה אפשר ללמוד גם שלא במסגרת המסלול השש-שנתי, כתואר ראשון מדעי 'רגיל', העומד בפני עצמו.
אשר לשאלה 3:
כן. האקדמיה הישראלית נחשבת ותאריה (ודאי תאריה המדעיים) מוכרים בכל מדינה בעולם. עם זאת, תצטרך לדבור את השפה המקומית לשם כך.
אשר לשאלה 6:
עליך להתמחות (בישראל) בכירורגיית לב וחזה תוך בחירת התמקדות בכירורגיית לב וחזה של ילדים.
אחרי קבלת הדוקטורט ברפואה, עליך לעבוד במשך שנה בבית חולים תוך מעבר בין מחלקותיו, כאשר בכל מחלקה אתה אינך אלא הרופא הזוטר ביותר (מבאס, אבל מה לעשות). עם תום שנה זו, אשר מכונה סטאז', אתה מקבל רישיון לעסוק ברפואה. עם קבלת הרישיון, אתה יכול לבחור תחום מתחומי הרפואה שמעניין אותך ולהתמקצע בו במשך כמה שנים (3-7, בהתאם לתחום). במהלך התמקצעות זו, היא ההתמחות, תעבוד בפיקוח מתמחים בכירים ומומחים ותלמד המון ובסופו של דבר, אחרי מעבר בחינות בתחום זה, תוסמך (אחרי אותן 3-7 שנים) כמומחה. בסטאז' אתה בוגר דוקטורט ברפואה שאיננו בעל רישיון (וודאי שאיננו בעל מומחיות) ובהתמחות אתה דוקטור בעל רישיון אך נטול מומחיות. זה ההבדל במעמדך.
אשר לשאלות 2, 4 ו-5:
בלימודי הרפואה בישראל יש שני מסלולים: המסלול השש-שנתי והמסלול הארבע-שנתי.
במסלול השש-שנתי, אתה מגיע עם תעודת בגרות מצוינת ופסיכומטרי מדהים ומתחיל ללמוד; שש השנים מחולקות לשני חצאים: שלוש שנים ראשונות, 'קדם קליניות' ושלוש שנים אחרונת, 'קליניות'. עם תום שלוש השנים הראשונות אתה מקבל (בהנחה שעברת את הבחינות בהצלחה ונכחת בשיעורים והגשת עבודות וכו') תואר ראשון במדעי הרפואה*. לאחר מכן מתחילות השנים הקליניות, אשר בהם עובר אתה בין התחומים השונים ברפואה (הווה אומר, המחלקות השונות בבית החולים ובמרפאות), לומד בסיס רחב בכל אחת מהן במשך כמה שבועות, נבחן וממשיך למחלקה הבאה, כך במשך כשלוש שנים, כדי לכסות את כל הענפים הקיימים ברפואה. כן עליך להכין עבודת גמר (עבודה גדולה להגשה) בשלב זה. עם תום סבב הבחינות האחרון של השנים הקליניות ועם הגשת עבודת הגמר, בהנחה שעברת הכול בציון מספק, תקבל 'דוקטורט לרפואה'. אכן, אין תואר שני במסלול זה. אחרי התואר הראשון לומדים שלוש שנים ומקבלים תואר דוקטור.
במסלול הארבע-שנתי, אתה מגיע עם תואר ראשון (מדעי - ביולוגיה, כימיה, פיזיקה, מדעי הרפואה), משלים במשך כשנה (לפחות) את כל הקורסים הנדרשים, כדי שיהיו לך הידע וההבנה שיש לבוגרי תואר ראשון למדעי הרפואה ואחר מתחיל את שלוש השנים הקליניות כמו במסלול השש-שנתי. למותר לציין שעליך להצטיין בתואר הראשון כדי להתקבל למסלול זה.
*תואר זה אפשר ללמוד גם שלא במסגרת המסלול השש-שנתי, כתואר ראשון מדעי 'רגיל', העומד בפני עצמו.
אשר לשאלה 3:
כן. האקדמיה הישראלית נחשבת ותאריה (ודאי תאריה המדעיים) מוכרים בכל מדינה בעולם. עם זאת, תצטרך לדבור את השפה המקומית לשם כך.
אשר לשאלה 6:
עליך להתמחות (בישראל) בכירורגיית לב וחזה תוך בחירת התמקדות בכירורגיית לב וחזה של ילדים.