כל החברים פשוט נעלמו, ואני לא ממש מבינה מה הלך פה...
הכרתי כמה ילדים בגיל 3-4 והיינו חברים ממש טובים, כשעלינו לכיתה א הכרנו עוד חברים והיינו חבורה ממש נחמדה כשעברנו לחטיבה התחברנו לעוד מספר חברים והיה ממש כיף ונפגשנו מלא ועזרנו אחד לשני בלימודים ועם החיים בכללי. השנה עברנו לתיכון וחברים שלנו מבית ספר אחרים עכשיו לומדים איתנו באותה כיתה וזה היה מאוד כיף ומרגש. בשבוע שעבר היה לנו טיול והתרגשנו מאוד, והתארגנו ותכננו הכל חודש קודם והנה זה הגיע. אני והחבר הכי טוב שלי הפסקנו לדבר כי הוא פשוט לא שם עליי ואני לא יודעת למה... זה היה ממש עצוב כי תכננו להישאר ערים כל הלילה מחוץ לאוהלים ולדבר ולשתף. אבל זה לא קרה. ביום השני של הטיול התחבקנו וכבר כאילו הכל יהיה בסדר אבל לא היה כמו פעם. גם שאר החברים שלי העדיפו להיות ביחד, להשאיר אותי בחוץ, ולהתחבר עם הילדים האחרים בכיתה. גם אני התחברתי לילדים אחרים, אבל זה לא הרגיש אותו הדבר אבל היה כיף וצחקנו והצטלמנו וזו חוויה שלא אשכח אף פעם. ביום השלישי לפני שעלינו לאוטובוס הייתי עם החברים הישנים, הכנו כריכים ואז אמרתי להם בואו נעשה תמונה ואחד הילדים שהיה בין החברים הראשונים שלי שהכרתי בגיל 4 אמר לי "לכי כבר לחברות שלך". בהתחלה חשבתי אולי הוא סתם ציני צוחק לא באמת מתכוון. אבל זה היה ככה גם באוטובוס ששרתי שירים (לא לבד) הוא אמר לי "סתמי לכי לחברות שלך לא רוצים לשמוע אותך" וזה המשיך ככה כל היום, ולא רק הוא אלא כמעט כל החבורה. בסוף מצאתי את עצמי ען חמישה ילדים שהכרתי לא רק בשם לפני יומיים מבלה את היום האחרון של הטיול.
ביום רביעי לא היינו בבית הספר, וביום חמישי זה יום שאנחנו לא לומדים החברים ביחד, ויום שישי זה קצר. אז לא ממש יצא לי לדבר עם מישהו. היום היינו אמורים לצאת לאכול אבל הילד ההוא שהתחיל החליט שהוא לא יבוא, ואז כל אחד עם התירוץ שלו אחד לא רגיש טוב, לשני יש first, לשלישי יש מבחן מחר, הרביעי אצל סבתא שלו, ועוד ועוד ועוד תירוצים. אחר מהם, שהכרתי רק בתחילת שנה ולא איתי כבר שנים, אמר לי שהם יוצאים בלעדיי ועם חברים אחרים ואחד הילדים ביקש לא להזמין אותי.
מה עשיתי?? אין דבר שקורה סתם, בטוח עשיתי משהו... אני פשוט לא מצליחה להבין מה.
שמעי לא ניראלי שאת צריכה להאשים את עצמך אבל עדיף שתחכי לדבר איתם ולראות מה קורה ותסבירי להם שלא ממש הבנת מה עשית ואיפה טעית אני בטוחה שהם ידעו מה להגיד לך.