הייתי מאושפזת בבית חולים,ועכשיו אין לי מצב רוח ואני מרגישה קצת בודדה מבחינה חברתית,פשוט תיקראו את התיאור:(

הייתי מאושפזת בבית חולים שישה ימים,ממש פחדתי לחזור לשם והייתה לי תחושה שאני אחזור לשם ואחרכך באמת חזרתי לאישפוז שם לעוד שלושה ימים.
(הסיבה שבגללה התאשפזתי בתהתחלה סינוסיטיס,והתקף מגרנות.)
בכללי אין לי חברים בבית הספר (אין לי כוח לפרט.)
בכל זאת בהתחלה לא הייתי שבוע כי לא הרגשתי טוב ואף אחד לא שלח הודעה ורק אחרי שכולם גילו שהשאשפזתי פתאום כולם התחילו לשלוח לי הודעות.
שחס וחלילה צריך לקרות לי משהן בישביל שהם ישימו לב אליי,שהם שולחים הודעה רק בישביל שלא יהיה לי מה להגיד אחרכך או שאני אחשוב שהם לא בסדר.
אני מרגישה לא שייכת לשם,אני מרגישה בדידות מטורפת בבית הספר שאני לבד.
לא הייתי בבית הספר שלושה שבועות,אני ממש לא רוצה לחזור אין לי מצב רוח אין לי חשק לזה,במיוחד עם הקשים החברתיים שלי והציונים הלא טובים,אני מרגישה ממש רע עם עצמי,וגם ככה לא מרגישה טוב.
אפילו הרופאים אמרו להורים שלי שצריך לבדוק את הסיבה שאני בלחץ ומתח,שאם טוב לי שם.
ולעבור בית ספר עכשיו זאת פשוט לא אפשרות ואני גם בכיתה ט' ושנה הבאה זה תיכון ואני לא יודעת מה יהיה,זה תמיד מעסיק אותי ואני חושבת על זה כל הזמן.
ואם בכלל יקבלו אותי לתיכון עם ציונים כאלה.