מה דעתכם על זה (כתבתי את זה לפני שנתיים)

אני מרגישה שזה נכון לגביי גם בתקופה הזאת אני עוברת יותר מידי דברים והלחץ הזה שלא מרפה ממני אני פשוט משתגעת...


הכל דועך
הכל מתפוצץ
הכל עף ברוח
אני נשארת פה לבד
עם חתיכה שרופה
חתיכה שרופה מליבי
ליבי הפגוע
פגוע מהמלחמות
מלחמות ההישרדות
ליבי מפורק
מפורק לרסיסי רסיסים
שוב פעם מאבדת
מאבדת את חיי
והפעם לצמיתות.

לא פוחדת לנסות
לעזוב את כולם
יודעת אני
שלא תיהיה דרך חזרה
ממילא אני מרוחקת מנותקת
כאילו אני בתוך סרט של עצמי.

לפעמים חושבת
איך להתקרב אליך
למרומי מרומים
מה יקרה אז?
האם יבכו עלי?
האם יתחרטו על דברים שעשו לי?