אין לי חברים, אין לי אנשים שאני יכולה לדבר איתם ולסמוך עליהם, אני לא מוצאת סיבה לחיות.

למצוא סיבה לחיות.
תמיד יש כזאת

תנסי ליצור קשרים עם אנשים, אני בטוחה שתמצאי אנשים ממש נחמדים שתוכלי לשתף. חוץ מזה, יש לך את המשפחה שלך, שתמיד יהיו שם בשבילך ברגעים הקשים. מקווה שהכל יסתדר לך!

היי! תמיד יש סיבה לחיות!
אולי עכשיו זה נראה ככה.. שאת מרגישה שאת במקום דיי אפל.. גם אני הייתי שם אני מבינה אותך לגמריי
אבל יש לך עוד חיים שלמים לפנייך
אל תוותרי על זה !
מוות זה לא הפתרון

נסי לחפש סיבות לחיות, תעזרי לעצמך

היי יקרה
נשמע שאת מתמודדת עם תחושת בדידות רבה שיתכן וגורמת מצוקה גדולה.
נראה שכתבת כל כך מעט אך המעט שהצלחת אומר כל כך הרבה...
מתארת לעצמי כמה היה לך קשה לכתוב מילים שיצליחו לבטא את הסערה שבטח מתחוללת אצלך
בפנים...
כמה כוחות צריך כדי למצוא מילים שעוצמתן תהיה מספיק חזקה לצעוק את צעקתך,זו שכנראה
מכילה את הייאוש שאולי את חווה...
זה יכול להיות כמו לזעוק בקול דומם את מה שאי אפשר להכיל יותר ונדמה שאין מי שישמע..
שומעת בדבריך שאת מוצפת ובטח גם מרגישה דכדוך.
כמה מטלטל זה בטח מרגיש... כאילו גופך מותש והמחנק האיום הזה ודאי מאיים להטביע...
יכול להיות שלהרים ידיים ולוותר זו הדרך לאפשר את השקט שיתכן לו את כמהה כל כך...
יקרה אם הבנתי נכון, ממה ששיתפת עולה הרצון לברוח... להעלם... לא להיות... יחד עם זאת ציינת
בתיוגים לצד המוות, "חיים".
ואולי יש עוד תקווה בתוכך, להפחית מעט את הסבל שכנראה את חווה ולהרגיש פחות לבד
בהתמודדותך... עוד קול קטן שנלחם להיאחז בחיים...
יקרה לכתוב ולשתף את מילותיך שמכילות עצב רב בטח לא היה פשוט... זה לא מובן מאליו
להשתמש באוויר האחרון שאולי נשאר לנשימה כדי לצעוק שבטח מאסת להרגיש שקופה...
אני רוצה לספר לך שאני מתנדבת בסה"ר- סיוע והקשבה ברשת, ויש לנו צ'אט שפועל בכל יום חוץ
מימי שישי בין השעות 21:00-00:00
המתנדבים שלנו שם, מנסים להקשיב, לסייע עד כמה שאפשר ואולי גם להפחית קצת מכובד המשא
שעל כתפיך...
רוצה להזמין אותך לשם, שאולי תוכלי לשתף קצת יותר על התמודדותך והעייפות שבטח את חווה מכך...
שלך, מתנדבת מסה"ר.