אני מאובחנת עם דיכאון קליני והפרעות אכילה...

אלה מסוג הדברים שלי אישית קצת קשה לשמוע...אובחנתי.
אנחנו מתחבאים מאחורי כאב, אף אחד לא הופך ל"דפוק" סתם ככה,שלא לדבר על שנה אשפוז,לא שאני לא מאשים אותך בזה,להפך.
אל תחיי בצל ההגדרות שמתלוות אלייך, ולפני שאנחנו נוכל לעזור את צריכה לעזור לעצמך, את צריכה להסתכל עמוק עמוק בפנים ולהבין בעצמך מה גורם להרגיש ככה, מה אוכל אותך מבפנים, רק אז נוכל לעזור לך ויותר חשוב, תוכלי לעזור לעצמך, הרי פיזית את שם, לא אנחנו.
החברה הכתיבה לנו נורמה שמחה,שלהיות עצוב זה בהכרח משהו קליני...לא חושב שהייתי פה היום ושהייתי מגיע לאן ששאפתי להגיע אם לא הייתי עובר את השלב שאת בו כרגע, אולי לא קיבלתי את זה חזק כמוך,אבל מרגיש לי שאת חזקה ממני...אין בי טיפת דאגה שאת תמצאי את כל התשובות שאת צריכה.
את הדבר הכי יקר בעולם, אל תשכחי את זה!

לדבר על זה עם אדם מבוגר, אנחנו רק נערים בגילך, אנחנו לא מומחים שבאמת יכולים לעזור לך

פשוט תחשבי כמה הזמן שלך בחיים הוא יקר ואם את לא תקומי ותעשי את הדברים שאת רוצה לעשות עכשיו זה בחיים לא יקרה.. הזמן שלנו יקר וחבל לבזבז אותו.. אם את מכניסה לעצמך שזה לא יעבור זה לא יעבור תכניסי לעצמך לראש שהכול בסדר תתחילי לעשות דברים ללכת גם אם זה לא ללכת לאימון תתאמני בבית או הליכות בחוץ בערב תזונה בריאה ולשתות הרבה מים יגרום לך להרגיש טוב !❤